בעקבות ולאחר יום האשה הבינלאומי / מיכל סנונית

מחשבות על יום האשה הבינלאומי: אני לא זקוקה ליום אחד בשנה שיהיה “יום האשה“. עבורי יום יום הוא יום האשה, הילד, המשפחה לסוגיה. עם זאת אני מודעת לכך שהרבה נשים בתרבויות שונות, בארצות רבות וגם במשפחות לא מעטות סביבנו ובכל מקום, זקוקות ליום זה על מנת לזקוף את ראשן המושפל כל ימות השנה.

אני לא אוהבת את עורמתו של יעקב אבינו ומזדהה עם סבלה של לאה, כל השנה ולא רק ביום האשה. אני מרגישה שכוחי בכתיבה משוחררת (כנכתב בשירי המצורף) “מתכתבת באוויר עם אלוהים”, בלי קשר להיותי אשה. ועל המרחק ברדיוס הקירבה של גבר ואשה, אני מסתכלת כמו מבחוץ, בעיניים מפוכחות, כי זה מה שקורה בעולם המונוגמי בו אנו חיים. בעולם האידאלי וודאי הכל יהיה אחרת. כל הנשים תהיינה משוחררות וכל הגברים יסגדו להן, כי ככה מצטייר בעיני העולם האידאלי שיפרוץ ויגיע יום אחד… אני משערת שאני קולעת לדעת מעטים אבל אני רגילה לכך. 

לילה לילה לאה 

בְּשׁוֹכְבִי וּבְקוּמִי אֲנִי שׁוֹמַעַת 

אֶת בְּכִיָּה שֶׁל לֵאָה. 

הָאַשְׁמָה אֵינָהּ בָּהּ, 

אֲנִי רוֹצָה לוֹמַר לְיַעֲקֹב 

שֶׁקָּנָה אֶת בְּכוֹרָתוֹ בְּכָזָב 

וְעַכְשָׁו הוּא מְתָנֶה אֲהָבִים 

עִם אֲחוֹתָהּ 

כְּאִלּוּ מָצָא בּוֹר שֶׁל זָהָב. 

אֲבָל קוֹלִי אוֹבֵד בַּמָּקוֹם בּוֹ 

הוֹלְכִים לְאִבּוּד דְּבָרִים יְקָרִים. 

וְאֵינִי יְכוֹלָה לְתַקֵּן סִפּוּרִים 

יְשָׁנִים. 

אֲפִלּוּ לֹא אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל לֵאָה. 

אבל אני  

אֲבָל אֲנִי דִּמְעָה גְּדוֹלָה כָּיָם 

שִׁירָה בָּרוּחַ 

מִתְכַּתֶּבֶת בָּאֲוִיר עִם אֱלֹהִים. 

גֶּבֶר וְאִשָּׁה 

גֶּבֶר וְאִשָּׁה. 

הוּא בַּחַלּוֹן 

הִיא בַּכֻּרְסָה. 

יֵשׁ בֵּינֵיהֶם קִרְבָה אֱלוֹהִית, 

יֵשׁ בֵּינֵיהֶם מֶרְחָק עֲנָק. 

הֵם מְדַבְּרִים בְּקוֹל, 

הֵם מְדַבְּרִים בִּלְחִישָׁה, 

הֵם אֵינָם מְדַבְּרִים כְּלָל, 

דֶּרֶךְ גֶּבֶר בְּאִשָּׁה. 

 

לִפְעָמִים הִיא בַּחַלּוֹן 

לִפְעָמִים הוּא בַּכֻּרְסָה. 

הֶרְגְלִים קְטַנִּים, 

פֹּה וְשָׁם נֶהֱנִים, 

וְהַמֶּרְחָק –  

כִּשְׁתֵּי יַבָּשׁוֹת. 

וְהַיָּם, אוֹתוֹ הַיָּם. 

נֶאֱחָזִים זֶה בְּזֶה 

וּמַמְשִׁיכִים לָנוּעַ. 

 

גֶּבֶר וְאִשָּׁה  

כְּעָלִים בָּרוּחַ. 

*מתוך הספר “ללחוש אהבה” 

                         

 

 

Call Now Buttonלשאלות חייג