גיליון מס’ 74- מגזין לוטן לתרבות ולאומנות

מגזין לוטן לתרבות ואמנות
גליון מס’ 74- פברואר 2011
150,704 מנויים

קיבלת את המגזין מחבר? להצטרפות – לחץ כאן

שלום

משב רוח אביבי חודר לנחיריים, מעורר ערגות וחופש ומרחב…

ולכבודו החלטנו להזכיר לכם שיש יערות נפלאים בישראל עם פריחה מדהימה של כלניות וכדאי ללכת לנפוש תחת השמיים (לשעה שעתיים).

אביב היא כנראה העונה הטובה ביותר לשינויים ולהתחלות חדשות (וגם לחופשות לא צנועות בחול המועד, כמובן).
אנחנו מאחלים לכם המון דברים טובים לאביב הזה, שאותם חילקנו במגזין זה לנושאים/מאמרים הבאים (בסדר הזה):

תנועה, חיבוקים, הרהורים רומנטיים, תרבות (גם בפריפריה), מלאכים גואלים, מודלים טובים, פרחים, מציאות מוחשית ואומנות עכשווית ועוד “פיקניק” אחד מגניב של יום שישי בבית העיר.

וללא קשר לברכות – פאק דה סיסטם – פינה ראשונה במדור אקטואלי ספונטני (בהשראת החופש המצרי).

קריאה מהנה,
לוטן תדמיות


מוזיאון ישראל, ירושלים
חצי מיליון מבקרים בפחות מחצי שנה מאז הפתיחה מחדש

מוזיאון ישראל הכריז בימים אלה על המבקר ה-500,000 מאז פתיחתו מחדש ב-26.7.10.
בפחות מחצי שנה לפעילותו השיג המוזיאון שיא חסר תקדים של מבקרים – חצי מיליון איש.
רוב המבקרים הגיעו מהארץ ובהם משפחות רבות, ילדים, סטודנטים, בני גיל הזהב וחיילים, כן פוקדים את המוזיאון תיירים רבים בקבוצות וכבודדים.

בטקס קצר שנערך בחודש שעבר במוזיאון הודה מנכ”ל המוזיאון ג’יימס סניידר למבקרת ה-500,000 אלף והעניק לה במתנה כרטיס כניסה חופשי למוזיאון ישראל.

כמות המבקרים מצביעה על מגמה חדה של עליה במספר הפוקדים את המוזיאון ביחס לשנים קודמות, בהם הממוצע השנתי עמד על חצי מיליון מבקרים בשנה, מאז הפתיחה המחודשת הוכפל מספרם ומן המוזיאון מקווים כי תתממש הצפייה למיליון מבקרים בשנה.

מבקרים רבים מכל שכבות החברה הגיעו למוזיאון לראשונה, יחד אתם הגיעו מבקרים וותיקים הרואים במוזיאון מקום מוכר ואהוב, והם חוזרים ובוחרים כל פעם אגף אחר או תערוכה אחרת לצפות בה, רבים מהם מדווחים על תחושה של “גאווה ישראלית” ומעורבות במתרחש, ורבים מציינים כי ציפו מאוד לפתיחה המחודשת. רבים הנרשמים לאגודות ידידי המוזיאון בארץ ובחו”ל ולאגודת מנויי המוזיאון נוספו 12.000 חברים. סטודנטים רבים רכשו מינוי שנתי במחיר סמלי בשיתוף עם עירית ירושלים ו”רוח חדשה”. כן נרשמה עליה חדה במספר הנרשמים לסיורים והדרכות לפרטים ולקבוצות.
פתיחתו מחדש של המוזיאון זכתה לחשיפה בתקשורת המקומית והבינלאומית בצורה חסרת תקדים. כתבות, מאמרי מערכת, ביקורות וסקירות הופיעו בעיתונים ברחבי בעולם, ביניהם כתבות מרכזיות בניו-יורק טיימס, לוס אנג’לס טיימס, לה-מונד, פייננשנל טיימס, רשת CNN ואחרים. עם תום שנת 2010 ציינו רבים כי פתיחתו המחודשת היא “אירוע השנה” באמנות, דיווחים רבים על חוויית ביקור מרגשת התקבלו במוזיאון ונחשף מעמדו האיקוני כאחד מעשרת המוזיאונים הכוללניים החשובים בעולם והיהלום התרבותי בכתרה של ירושלים.

הקהל נוהר ברובו לאגפים המחודשים – אגף הארכיאולוגיה, האגף לאמנות ותרבות יהודית ואגף האמנויות. פסליהם החדשים של האמנים אניש קאפור ואולאפור אליאסון אשר נוצרו במיוחד לכבוד הפתיחה מחדש זוכים אף הם לפופולאריות רבה כמו גם התערוכות המתחלפות, תערוכות אוספי המוזיאון, הסיורים המודרכים והפעילות לילדים באגף הנוער.

השנה מתוכננות 13 תערוכות חדשות לאורך השנה ובהם תערוכות גדולות וחשובות. תערוכה של האמן העכשווי הנודע יליד דרום- אפריקה ווילאם קנטרידג’, תערוכה רטרוספקטיבית לאמן הישראלי זוכה פרס ישראל מיכה אולמן, תערוכת אוספיו של הנסיך פטרון האמנויות אסטרהזי מבודפסט ותערוכת “בכורה” באמנות עכשווית בה יחשפו לראשונה יצירות מאוספי המוזיאון.


“חיבוק”
ספרם של דויד גרוסמן ומיכל רובנר

אמא ובן מטיילים בשדה לפנות ערב.
טיול של אחר צהריים בנוף שקט הופך למסע של התבוננות וגילוי.
הספר של מיכל רובנר ודויד גרוסמן הוא מפגש נדיר של שני יוצרים שקולותיהם משתלבים יחד, במילים וברישומים, לסיפור על אהבה ובדידות וחיבוק.

“אין כמוך עוד בעולם”, אומרת אמא, וכך, בעצם, אפשר לומר גם על הספר הזה, שמצויר וכתוב בעיפרון, בכתב ידה של מיכל רובנר, ספר של קווים דקים, מלאי חיים ורגש, שמעורר תחושות של ספרים של פעם- של מחברת פרטית, או אפילו של יומן אישי. ספר שיגע לליבו של כל ילד וכל אדם, בכל גיל.

מיכל רובנר היא אמנית רב-תחומית. באביב הקרוב תוצג תערוכה שלה בשלושה אגפים שונים של מוזיאון הלובר בפאריס. זו הפעם הראשונה שמיכל רובנר יוצרת סדרה של רישומים לספר.
דוד גרוסמן מסיים בימים אלה רומן חדש.



דיוקן עצמי, מיכל לוי

שישי ראשון
במסגרת סדרת התערוכות “שישי ראשון”, מיכל לוי מציגה תצלומים המגיבים לטרנדים מגדריים.
תצלומיה של מיכל לוי, עוסקים בנשיות מודעת דרך נקודת מבט אישית בתקופה של משברי זהות.

בתערוכת היחיד הראשונה שלה, משרטטת מיכל, הרהור ריאליסטי, רומנטי וחושני, על חיים של אישה צעירה, שעולמה מלא ורגשי, אך גם מתקיים על קו התפר בין קודש לחול בסביבת המרחב הנשי-אישי. עבודותיה מתחככות זו בזו, ומייצרות מפגשים של טבעי ומלאכותי, יפה וכואב, דרמה על לא דבר, צעקנות ואנינות.


ליווי ואוצרות- איילת השחר כהן

פתיחה: 04.03.11

נעילה: 28.03.11

מקום: המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן,

רחוב אבא הלל 146, רמת גן.


המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן מציג סדרת תערוכות לאמנים צעירים


מעבדותרבות
זו השנה השלישית שפועלות בארץ מעבדות תרבות איכותיות בפריפריה במסגרת מודל חדשני של המועצה לתרבות ואמנות של מפעל הפיס. הרעיון מאחורי הפרויקט להציע אלטרנטיבה תרבותית ואיכותית במטרה להוביל שינוי תרבותי-אמנותי בישובים באזור הפריפריה. ואם חשבתם שרחוק הוא היום לספר בנשימה אחת על פריפריה ותרבות, אתם מוזמנים לבקר בדימונה, נצרת ועכו.

לפני כשלוש שנים יצאה לדרך תכנית שאפתנית ויוצאת דופן ביוזמת מפעל הפיס: מעבדותרבות. התכנית גובשה ביוזמת מועצת מפעל הפיס לתרבות ואמנות, ומטרתה להקים גופים אמנותיים יוצרים ואיכותיים ביישובי הפריפריה אשר יפעלו בתחומי האמנויות השונים – תיאטרון, מחול ואמנויות פלסטיות. מפעל הפיס שיזם את הקמתן תומך תמיכה כספית, מעניק כלים ליצירת זהות אמנותית ואף עוזר בתפעול אדמיניסטרטיבי, וזאת מתוך כוונה להכשירם לפעילות עצמאית עתידית.

כאשר יצאה לדרך התכנית, מועצת הפיס שמה לעצמה מטרת על לחולל שינוי מהותי בשדה התרבות בערים מרוחקות מהמרכז. מעבדות התרבות נבנו מתוך אמונה ביכולתה של היצירה האמנותית לתרום לחיי היישוב והאזור, לעורר השראה ושיח תרבותי אמנותי חדש.

בשנת 2007 הזמינה מועצת הפיס 11 גופים נבחרים להשתתף בסדנה בת שלושה חודשים, ומתוכם נבחרו שלושה לקבל את תמיכת המועצה: אנסמבל פרינג’ נצרת ומרכז אמנות בינתחומי דימונה זכו בתמיכה שתתפרס על שלוש שנים: בשנה ראשונה 500,000 ₪, בשנה השנייה 400,000 ₪ ובשנה השלישית 267,000 אלף ₪. חממת מחול בעכו מבית היוצר של המרכז לתיאטרון של עכו זכתה לתמיכה בסך 465,000 ₪ למשך שנתיים.
כך הוקמו להן 3 מעבדות תרבות חדשניות. הראשונה, מעבדתרבות דימונה אשר מתמקדת ביצירה תיאטרונית מקורית ובמגוון יוזמות תרבותיות הקשורות לאמנויות הבמה.
המנהלת האמנותית של המעבדה היא נועה קנולר אשר העתיקה את חייה יחד עם בעלה השחקן אוהד קנולר מהמרכז לדימונה, שם מנהלים חיי קהילה ותרבות. הפעילות הקהילתית של מעבדתרבות דימונה מתנהלת במספר אפיקים במקביל: הפקות מקור, חזרות פתוחות לקהל, פסטיבלים, מופעים, אורחים, סדנאות וכו’. עשייתה המגוונת של המעבדה נועדה לבסס סביבה תרבותית המאפשרת לכישרונות מקומיים להתפתח ולעסוק ביצירה איכותית אותנטית וייחודית, מבלי לעקור לאזור המרכז. כמו כן, המעבדה בדימונה אחראית על אירועי התרבות: פסטיבל “דימוננה” למחול עכשווי ושלוחה של פסטיבל

ישראל שמארח הפקות מהארץ ומחו”ל .

המעבדה השנייה, מעבדתרבות בנצרת אשר מתמקדת בתחום תיאטרון הפרינג’ במגזר הערבי. מדובר בתיאטרון קהילתי איכותי, בניהול כללי ואמנותי של הישאם סולימאן, המהווה קשר הדוק לאוכלוסייה הערבית ומתמודד עם קהל בוגר דרך אמנות ייחודית וחומר תיאטרלי מקורי. מטרתו להוביל שינוי תפיסתי בצריכת התרבות והתיאטרון. האנסמבל פועל בתוך המתחם של מרכז התרבות של נצרת, הכולל אמפיתיאטרון ושירותים. כמו כן פועלת המעבדה למען הקהילה דרך שיתוף פעולה עם נוער ממעמד סוציו אקונומי נמוך, העברת סדנאות דרמה על ידי שחקני המעבדה והופעות בפני בני נוער.

המעבדה השלישית, מעבדתרבות בעכו מתמקדת בתחום המחול. זהו מיזם מבית היוצר של המרכז לתיאטרון של עכו, בניהולה האמנותי של סמדר יערון. מעבדתרבות עכו, חממת המחול – פועלת מתוך כוונה לקדם את הדיאלוג שבין האוכלוסיות השונות החיות בעיר המעורבת ולבנות שפת מחול חדשה בהשתתפות רקדנים יהודים וערבים. החממה פועלת במגוון מישורים בהם יצירה עצמאית של חברי החממה, שיתופי פעולה אמנותיים עם יוצרים מתארחים, פרויקטים קהילתיים החושפים צעירים, נוער ובוגרים לפעילות החממה ומשלבים אותם בה וכן אירוח כוריאוגרפים וקבוצות לתקופות יצירה – רזידנס בעיר. במסגרת החיבור לפעילות הקהילתית מכשירה המעבדה ילדים מגיל ילדות בנושא מחול אמנותי, מעבירה חוגים לקבוצות נוער בסיכון ומפעילה חוגי מצוינות לילדים על ידי רקדני המעבדה בשיתוף עם המתנ”ס, בתי הספר ומחלקת חינוך.

מועצת הפיס לתרבות ולאמנות הוקמה לפני עשור ומאז הפכה בעקבות פעילותה לאחד הגופים העיקריים לקידום התרבות והאמנות בישראל. מועצת הפיס לתרבות ולאמנות מועצת הפיס, כגוף דינאמי ומתעדכן, קשובה לצורכי החברה בישראל, בוחנת את דרכי פעילותה ונענית לצרכים החדשים העולים מתוך כלל העוסקים בתחום התרבות והאמנות. גוף תרבותי זה מייסודו של מפעל הפיס אשר מקצה משאבים נכבדים, מאפשר לאלפי אמנים ולמאות פרויקטים ויוזמות תרבותיות להתממש, להיחשף ולהגיע לקהל רחב ומגוון בכל רחבי הארץ.


קום ועשה
האמנית תמר מסר מספרת ביצירתה את סיפורה של התרבות היהודית.

תמר מסר גדלה בעולם היהודי-דתי, חצתה אותו, ובאמצעות יצירתה הייחודית היא ממשיכה לנהל איתו דיאלוג בלתי פוסק. האמנית העכשווית יצרה שפה ויזואלית חדשה, רב תחומית, הכוללת איורים, עבודות דו-ממדיות ועבודות תלת ממדיות בשלל חומרים. יצירותיה מוצגות באוספים יוקרתיים ובמוזיאונים ברחבי ארה”ב. בשנת 2000 סדרה של עבודותיה ייצגו את ישראל בתערוכה בינלאומית בלונדון וזכו בפרס הראשון.

תמר מסר מספרת: “הכמיהה ליופי היא דרך לתיקון העולם. אני עושה שימוש בחומרים זמינים אשר נעזבו בידי אחרים ולא הוערכו על ידם, בבחינת ‘אבן מאסו הבונים הייתה לראש פינה’. האבן שהבנאים דחו היא אותה האבן שבסופו של דבר שימשה יסוד לבניין כולו”.
תמר מסר מדגימה את האידיאולוגיה שלה – היא אוספת פריטים משומשים וגרוטאות עזובות, ממחזרת אותם ויוצרת גופי תאורה, כסאות, קופסאות ועוד. בעבודותיה מבטאת האמנית הישראלית, את כמיהתה לתקן את העולם ולשמר את הסביבה.

“קום ועשה”
המושג “קום ועשה” משתלב עם הצורך במחזור חפצים. תמר מסר בחרה את ברכת הילדים, על מנת להדגיש כי יש להימנע מעשיית הרע לנו ולעולמנו וכי עתיד ילדינו והעולם קשור בכך שנדע לשמרו. המחזור נתפס לכאורה כ”רעיון” מודרני, אך הרעיון העקרוני של “קום ועשה”, שבוטא לפני אלפי שנים במסורת היהודית, מכיל אותו.
ביצירה זו של תמר מסר הברכה אינה מילולית בלבד, היא גם ויזואלית וגם מעשית (המחזור עצמו הוא הברכה גופא). רעיון זה, אומרת האמנית- ראוי ללמדו לדור הבא.
על הברכה מסבירה תמר: אבותינו בירכו אותנו והורו לנו לברך את ילדינו בברכת הילדים “המלאך הגואל אותי מכל רע הוא יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק וידגו לרב בקרב הארץ”.
“קום ועשה” הינו רעיון שבוטא בטקסטים הקדומים של עם ישראל, לפיו ראוי לאדם לצאת מארבע אמותיו ולפעול בדרך שתקדם את עולמנו באופן חיובי ומוסרי.

על הגלריה “תמר מסר”
גלריה תמר מסר ממוקמת בחיפה- בעיר העתיקה מול המפרץ. היא ידועה בקרב חובבי האמנות והיודאיקה בתפוצות ומוכרת את יצירותיה בארץ וברחבי העולם. עבודותיה המגוונות של תמר כוללות: ציורים, ספרים, גלויות, לוחות שנה, ברכות, יודאיקה, עבודות פסיפס ופיסול בחומרים שונים – מאופיינות באיכות יצירה והפקה גבוהים במיוחד.
בגלריה תמר מסר בחיפה דרים זה לצד זה גם שאר גיבורי התנ”ך, הסיפורים והספרים של העם היהודי ובהם: מגילות רות, קהלת, אסתר, איכה ושיר השירים.

שעות פתיחה:
יום א’-ה’ 9:00 עד 13:00
ניתן לתאם טלפונית מועדים אחרים או ביקור ביום שישי.
הכתובת: רח’ מעלה השחרור 5, חיפה


מודלים של ניהול מוזיאונים ומוסדות תרבות בישראל
מאת: חגי שגב, אוצר

במהלך השנה-שנתיים הקרובות עומדים המוזיאונים המרכזיים בישראל לעבור תהליך מרתק של שינוי פרסונאלי של העומדים בראשם. הדור הוותיק של האוצרים הראשיים והבכירים עומד לסיים את תפקידו, ונדמה כי זהו זמן מתאים לבחון את המודלים השונים שבהם פועלים המוזיאונים המרכזיים בארץ וכיצד הבחירה בזהות העומד בראשם קובעת הלכה למעשה את תפקידם ותפקודם בשדה התרבות.

הסוגיה המרכזית בפעילותו של כל מוזיאון היא שאלת החזון ומוקדי הפעילות הממשית בשטח וכיצד אלה מבטאים את חזונו של כל מוזיאון ומוזיאון. הבחירה בזהות העומד בראש המוסד כפופה להגדרת החזון של המוסד, כאשר סוגיות אופי הניהול נסובות בעיקר על טיב היחסים בין הניהול האמנותי ובין הניהול האדמיניסטרטיבי.

אורח המחשבה וההתנהלות של אנשים בתחום האמנות והתרבות שונה לעיתים קרובות מן האופי המצופה מאנשים בעלי אוריינטציה ניהולית-אדמיניטסרטיבית הנחשבת כבסיס לפעילות מקובלת במוסדות ציבור. אורח מחשבה זה מציב אתגר וקושי בשילוב בין שתי הפונקציות והמיומנויות הנדרשות ממנהל מוסד התרבות. כאיש יצירה, נדרש המנהל למחשבה החורגת מהמקובל, לפתוח אופקים חדשים ולבחון בעין ביקורתית את המציאות. איש האדמיניסטרציה, לעומת זאת, נדרש לפעול על פי כללים וסטנדרטים ניהוליים. כך מתקיימים זה לצד זה שני דפוסי מחשבה והתנהלות שונים, שרק לעיתים נדירות מתקיימים באדם אחד.

הבחירה באופי האדם וברקע ממנו בא לניהול מוסד התרבות, מהווה למעשה גם בחירה בחזון שלקראתו שואף המוסד לצעוד. מוסדות הבוחרים להציב בראשם איש אמנות ותרבות מכוונים לקהל צרכני התרבות, מתוך הבנה כי נטיות הלב והמיומנויות המרכזיות של אותו אדם מצויות בתחום הספציפי. חבר נאמנים הבוחר, לעומת זאת, באיש אדמיניסטרציה, כלכלה או חשבות, בוחר מתוך ראייה כי הכיוונים האדמיניסטרטיביים הם אלה שאמורים להוביל את המוסד למימוש החזון שלו בשנים הבאות.

מוסדות מרכזיים לאמנות ותרבות ניצבים אם כן, בפני דילמה מהותית: כיצד יוצרים את הזיקה ואת השילוב הנכון בין יכולות ונטיות אמנותיות-תרבותיות ובין אלה הדורשות מנהל תקין, פרו-אקטיבי ומשפר תפקודים יומיומיים לצד אלה ארוכי-הטווח. הדילמה בתחום מוסדות האמנות ובראשם המוזיאונים משמעותית במיוחד. בתיאטרון הישראלי, שבו נתקלים שוב ושוב בדילמה דומה, נבחר לרוב הכיוון האמנותי-תרבותי: בראש מרבית המוסדות עומדים אנשי יצירה שעשו הסבה לתחום הניהול. יוצא מן הכלל הוא תיאטרון הבימה המובל על ידי מנהלים שאינם בעלי רקע אמנותי, וזו כנראה אחת הבעיות המרכזיות שלו בדשדוש התרבותי שהוא מציג, לצד קשיים מתמשכים בתחום האדמיניסטרטיבי, שאף הם אינם נפתרים.

שלושת המוזיאונים המרכזיים בארץ: מוזיאון ישראל, ירושלים; מוזיאון תל אביב לאמנות ומוזיאון חיפה מציגים שלוש חלופות מעניינות לבחינת הנושא. מוזיאון ישראל מונהג על ידי מנהל שבא מתחום האמנות אך עסק בעיקר בתחום ניהול האמנות, כשלצידו צוות חזק של אוצרים מקצועיים; בראשו של מוזיאון תל אביב עומד איש מחקר של תולדות האמנות, שתחתיו איש מינהל וצוות אוצרות ואילו במוזיאון חיפה עומד בראש הפירמידה איש מינהל שתחתיו אוצר ראשי, המוחלף לעיתים קרובות.
אופיו של כל אחד מן המוזיאונים הללו מעוצב, לפיכך, בהתאם לעומד בראשו, המייצג במידה רבה את הכוונות של חבר הנאמנים, ויותר מכך את זה של מועצת המנהלים, שאמונה על הפיקוח על פעולותיו של המנהל.

מתוך בחינה איכותית של התוצאות התרבותיות שמציגים מוסדות אלה, לצד בחינה של התדמית הציבורית של כל אחד מהם, עולות מסקנות מרתקות. מוזיאון ישראל, שבראשו מנהל בינלאומי ומרבית חברי המועצה שלו הם לא ישראלים, יצר בעקבות ההתחדשות, מוזיאון בינלאומי שנחשב היום לאחד המובילים בעולם. הוא מציג איכויות תצוגה מרשימות המתבססות על האוספים הרחבים שלו, כראוי למוזיאון לאומי (גם אם אינו מוגדר ככזה). הפן האמנותי, גם אם שמרני במידה רבה, מדגיש איכויות גלובליות מבלי להזניח את המקומיות. לצד היותו המוזיאון האנציקלופדיסטי המוביל בארץ העוסק בספקטרום רחב של נושאים, הוא מושפע פחות מהלכי-הרוח המקומיים ושומר במידה רבה על ריחוק מהשדה, שרובו ככולו פועל בתל אביב.

מוזיאון תל אביב, שמוגדר מוזיאון לאמנות, הוא המוביל והתוסס ביותר בשדה. גם הוא מציב רף גבוה של איכויות מקצועיות ומצליח לקדם את היצירה הישראלית להכרה בינלאומית. הנטייה המחקרית של העומד בראשו והריכוזיות הרבה שלו מכוונים לאמנות שרובה מוכרת וממסדית ופחות צעירה, כשמידי פעם מועלות תערוכות חריגות ומסקרנות. הרוח הגבית של עשרות גלריות לאמנות עכשווית מאפשרת למוזיאון ריחוק זה ובחינה מושהית של הנעשה בשטח. למרות זאת, מצליח המוזיאון להוביל סדר יום תרבותי בשל היותו המרכז העיקרי עבור רבים מהעוסקים ומתעניינים בתחום האמנות.
מוזיאון חיפה, שבו לאמירה האמנותית אין גיבוי ממשי, מתקשה להצליח ולגבש לעצמו קו או חזון, האוצרים מתחלפים לעיתים קרובות יחסית, עוד לפני שהקו שהם מציעים מבשיל, ולכן השפעתו על השדה פחותה. (אין להתעלם גם מהיבטים כלכליים שגם הם בעלי השפעה על יכולת המימוש של החזון האמנותי.)

אם נצרף לסקירה מוזיאונים בינוניים, ניכר בברור, כי מוסדות שבראשם עומד איש מתוך התחום, או לפחות כזה שיש לו רקע מהותי בתחום התרבות והאמנות, מצליחים לגבש את אופיו של המוסד והוא מתחיל להיות מזוהה כמרכז כוח, השפעה ונוכחות משמעותית. זיהוי זה מחזק את העומד בראשו של המוסד כשחקן מרכזי ובעל השפעה, המושך אחריו קבוצת מתעניינים, אבל בהמשך הוא גם מחזק את המוסד שבראשו הוא עומד, בלי קשר למרחק הגיאוגרפי ממרכז הארץ.
במוסדות המנוהלים על ידי אנשי אדמיניסטרציה, לרוב אין הקהל מצליח לזהות את הכיוונים התרבותיים. אזי מתקיים ניהול של מוסד שכוונותיו אינן נהירות לציבור הרחב והוא לרוב עובד בקווים שניתן להגדירם כ”מזוגזגים”. זיגזג זה מקשה לזהות את התרומה הייחודית של אותו מוסד לתרבות בכללה בשל פעולותיו האקראיות. הבחנה זו מעלה את סוגיית הבחינה של משמעותו של מוסד תרבותי ומהי מידת תרומתו לשדה הספציפי ולמערך התרבותי הכולל בארץ.

מורכבות המערך המוזיאלי של ימינו מחייב היכרות ויכולת למידה מעמיקה של תחומים רבים, שעיקרה מבוססת על התנסות בשטח. ראשית, הגדרת החזון והמטרות התרבותיות של המוסד: באיזה שדה שואפת ההנהלה לפעול וכיצד היא רוצה להשפיע ולעצב את הסביבה התרבותית. מהו המיקום בשדה המקומי או הבינלאומי וכיצד משיגים מטרות אלה. האם יש חשיבות לשימור העבר, או שמא אין לו משמעות בקידום סדר היום העכשווי. קביעת החזון ויכולת הראייה העתידית שלו, על ידי המנהל שצריך לגייס את תמיכת ההנהלה המורחבת והן מצד הציבור הרחב מהותיים לאופן ההתנהלות לאורך שנים.

לצד היבטים רעיוניים ותיאורטיים קיימות הסוגיות האדמיניסטרטיביות: התנהלות מול הממסד העירוני והממשלתי על משרדיו השונים, התמודדות עם סוגיות מורכבות של ניהול כוח אדם פנים מוסדי ותקציבי התפעול, ובראש ובראשונה יכולת גיוס התקציבים מתורמים למימוש החזון והחלומות האמנותיים. מורכבות זו, המבוססת על דיסציפלינות רבות מחייבת התמודדות אישית ומערכתית כאחד. אין אדם שיכול להכיל את כל היכולות בצורה אופטימאלית, אך הבחירה של העומד בראש מצביעה על הכיוון ועל הדגשים שבהם בוחרת ההנהלה.

במוסד תרבות ואמנות אשר שואף ליצור קו יציב ולהוות מוקד השפעה משמעותי לאורך זמן, המודל האופטימאלי הוא כזה, שבראשו עומד איש תרבות ואמנות, איש יצירה וחזון, ומתחתיו פועל איש מינהל בעל אוריינטציה ניהולית וכלכלית בעל זיקה לתחום התרבות/אמנות. שני אלה צריכים לעבוד בסינרגיה, מתוך הבנה של האתגרים העומדים בפני כל אחד מהם, על מנת להוביל את המוסד במגמת הצלחה.

בצילומים: מוזיאון ישראל


תעשה לי פרח
תערוכת פרחים ראשונה מסוגה בישראל, אשר תכלול תצוגת פרחים, תחרויות עיצוב גינות
ושזירות, הרצאות וסדנאות בנושא הגינון תיפתח בפסח הקרוב בין התאריכים 21-23.04.11
בפארק רעננה.

האירוע המרכזי של השנה בעולם הפרחים ועיצוב הגן בישראל יחכה לקהל המבקרים באביב הקרוב.
תערוכת הפרחים הארצית היא חוויה אסתטית בלתי נשכחת אשר מדברת לכל החושים.

תערוכה זו הינה אירוע ראשון מסוגו אשר יביא לעיר רעננה את מיטב מעצבי הפרחים והגינות. אלה יקימו תצוגות ושזירות, יחד עם מערך של מוצרי גן, ופרחים.
התערוכה תהווה במה לסגנון החיים הישראלי המודרני ותספק חלון ראווה לענף הפרחים בארץ.

התערוכה תפתח ביוזמתן של מקסין לויטה ופוריה פריד תושבות העיר רעננה.


מחשבות על אמנות עכשווית ובכלל
מאת אילנה רביב

כאמנית, אני עוסקת ביצירת מציאות מטפורית חדשה הנבנית ברמות שונות, לעיתים מתוחה יותר ולעיתים מתוחה פחות, מציאות הבנויה מנושא מוחשי וקיים.
דרך היצירה היא ספונטאנית ואינטואיטיבית והצורות שנוצרות מכתיבות עצמן –
קו, כתם, צבע מכתיבים ומציעים את הצעד הבא תוך התחשבות בנתוני השטח.


Infanta
Acrylic on Canvas 47.2in X 39.3in ,2003

תהליך היצירה הזה מורכב מריכוז של תשומת לב ועניין בנושא, בהתחשבות בפני שטח הבד או הנייר ובראיית כל ס”מ שעל פניו, מימין לשמאל, מעליו ומתחתיו, מקדימה ומאחור, בזמן קבוע ומשתנה…

זו המכה בברזל החם שנעשית ברגע המתאים, כפעולה הנעשית בשעת משבר כשנדרשת החלטה מהירה ואין זמן להתלבטות לכאן או לשם. ברגעים אלו האנרגיה מתמצתת לכדי שנייה חדה וברורה שפוגעת במקום הנדרש.

מהות אלמנטים אלו סבים סביב הגילוי ולא סביב התיאור והאילוסטרציה, ושואבים מרוח ותוכן יצירותיהם של טיציאן, ורונזה, אל גרקו, פראנס הלס, ולאסקז, סזאן, מאטיס, דה קונינג ואחרים.

הדברים האלה אינם קשורים לזרמים, טעמים ואופנות מתחלפות אלא עשויים מתוך תוכם ומרגעי הוויתם בתוך הכאן ועכשיו – החדש תמיד.

לערכים והאלמנטים האלה אני קוראת אמנות עכשווית, שהיא הרגע העכשווי שיוצר חיים משל עצמו, חיים חדשים הפועלים תמיד ואינם מתיישנים עם הזמן.

האלמנטים הללו מגרים את סקרנות הצופה ופותחים ערוצים רבים לאי השקט, לסקרנות ולרצון לצפות ביצירה שוב ושוב ולגלות בה כל פעם דבר נוסף.

יצירתי היא תשבץ לא פתור, ואלו הרגעים החדשים האולטימטיביים והעכשוויים שמעבר לזמן החולף.

אני פועלת בתוך המרחב האין סופי הזה ונמרחת טוטלית על הבד שהוא בעצם אני.


שישי בבית העיר – מפגשי אמן ומוזיקה חיה!

במפגש ביום שישי – 25.2.11 בבית העיר, יארח אייל דה ליאו, עיתונאי ובלוגר אופנה (הגרסונייר) את מעצבי האופנה אסף ביטון, אבינת גוטסמן ויערה קידר לשיחה פתוחה על מקורות ההשראה (או אנטי ההשראה) ועל מערכת היחסים הסבוכה בין תהליך העיצוב לאופייה החמקמק של ההשראה, על ייצור מקומי עם מוזות גלובליות, על עיצוב קולקציות בעיר ללא עונות. במהלך השיחה יוצגו מקורות השראה שונים כמו סרטים, וידאו קליפים, תמונות, מילים ומוסיקה.

הופעה live אלקס בוק בוק, (UK, Night Slugs) BOK BOK – מעצב, מפיק, די ג’יי והמקים של אחד הלייבלים החמים בעולם – NIGHT SLUGS.
הלייבל הלונדוני שהוקם השנה אחראי לכמה מהריליסים הכי מדוברים שידע עולם הבאס/פאנקי/ פוסט דאבסטפ. בוק בוק מיתג עצמו בקרב יודעי דבר כמילה נרדפת לעדכניות וחשיבה יצירתית, הסטים שלו ידועים כמקדימים את זמנם ובוק בוק עצמו ידוע כתקליטן שמזהה טרנדים הרבה לפני שהם נוצרים.
הסט שהקליט השנה למגזין הנחשב XLR8R זכה בתואר סט השנה של המגזין (אפשר להאזין לו כאן).


‘אשה הפוכה’, אנה דה פריז,
מתוך מגזין פיקניק (גיליון מספר 3).

המפגש ביום שישי הקרוב, הוא חלק מסדרת מפגשי אמן ומופעי מוסיקה, שמתקיימים בכל יום שישי בחודשים ינואר-מרץ בבית העיר במסגרת הפרויקט הרב תחומי “פיקניק בבית העיר”.
בית העיר (בניין העירייה הישן) ששופץ ע”י עיריית תל-אביב – יפו בשנת 2009 עם חגיגות המאה לעיר, הינו חלק ממתחם ביאליק – מתחם תרבות עברית וישראלית, שהוכרז על ידי אונסק”ו כאתר מורשת תרבות עולמית. בניהולה של איילת ביתן שלונסקי, האוצרת הראשית, הפך בית העיר למרכז מוזיאלי ייחודי לתרבות אורבנית תל אביבית ובית לעיר ולתושביה: אמנים, יוצרים, אנשי רוח, תיירים ואורחים המבקשים להכיר את תל-אביב ולהיות שותפים בהווייתה.

פיקניק בבית העיר הוא פרויקט אמנות רב תחומי הכולל תערוכת פוסטרים שמציגה מבחר ססגוני ומגוון של דימויים מחמשת גליונות מגזין פיקניק שפורסמו עד כה. בנוסף הוקם במיוחד לכבוד התערוכה אולפן מוסיקה בניהולה של קבוצת טבק, המשדר מתחנת הרדיו האינטרנטית סטים חיים של מוסיקאים מובילים שמתארחים באולפן מדי יום. את חלל גלריות המוזיאון עיצב במיוחד לתערוכה המעצב הוותיק, דן ריזינגר, חתן פרס ישראל לעיצוב לשנת 1988.


קלטו בוידאו הזה את יום שישי ה- 11.2.2011, בו התארח הדיג’י הלונדוני המבוקש “קוטמה” לצד חבורת המעצבים החיפאים – “ברוקן פינגאז” – בהופעה חיה של ציור ומוזיקה…


פאק דה סיסטם!

אז מה הקשר בין אקטואליה לאמנות…? אין לי תשובה חד משמעית. מה שכן, מדי חודש אעשה פה ניסיון (שימו לב להסתייגות) ליצור הקבלות רלוונטיות בין השניים או לפחות להגות השגות פואטיות בניחוח מחאתי.
אולי עוד אגיע למסקנה כלשהי…

ולעניינינו-
החירות מובילה את העם (והצבא!)
“לפני נפילת מובארק המפגינים בכיכר תחריר קראו: “הצבא והעם יד אחת”. בשעות שאחרי נפילת השליט, חדי אוזן שמעו שהקריאה השתנתה מעט: “העם והצבא יד אחת”. (14.2.11, “הארץ”)
אם בוחנים בהקשר זה את תולדות האמנות, ויזואלית ולשונית, האירופאים מנצחים- תודו שצמד המילים “המהפכה הצרפתית” נשמע הרבה יותר סקסי מכל הפיכה בתחריר…

ובשורה התחתונה, אחרי כל התוהו, מה זה כבר משנה אם הצבא והעם יד אחת או העם והצבא יד אחת…?!
פאק דה סיסטם.

(מצאו את ההבדלים)


קהיר, פברואר 2011

החירות מובילה את העם, אז’ן דלקרואה, שמען על בד, 1830
כתבו לנו – magazine@lotan-pr.com
אהבתם? תעשו לנו לייק בפייסבוק
לוטן תדמיות בע”מ | רח’ אחד העם 35, תל אביב 65202 | טל’ 03-5667474 פקס’ 03-5667030
www.Lotan.org.il | www.PuRecomm.org.il
Call Now Buttonלשאלות חייג