הערכות הקיבוץ למצבי חירום – ההישענות על המדינה ומוסדותיה

מאת: אלחנן ורדי, חשב – בקורת פנים (2003) בע”מ

קיבוץ_רביד_תצלום_אווירמאמר זה מבוסס על פרק מתוך דוח בקורת העוסק בהערכות הקיבוץ למצבי חירום בשגרה ובחירום. המאמר מתמקד בשאלה האם אפשר ונכון להסתמך על גופים חיצוניים של המדינה ומוסדותיה ואם כן, עד כמה.

המאמר עוסק בשתי הרמות הבאות: הרמה הארצית והרמה האזורית, והוא עשוי לעניין קיבוצניקים ותיקים כמו גם חדשים

 הנחות העבודה – הרמה הארצית

דומה שאין כיום מחלוקת על כך שבעת מלחמה יהווה העורף מטרה והישובים האזרחיים יהיו חשופיםלפגיעות, בין אם מכוונות ובין אם לא.למרות השיפור בהכרה של המדינה ומוסדותיה בכך שהעורף מהווה סוג של חזית, ולמרות מה שנעשה עד כה, הרי המדינה עדיין לא ערוכה לקחת אחריות כוללת לטיפול במצבי חירום בעורף וקרוב לודאי גם לא לאחריות נקודתית (ראה אירוע השריפה בכרמל). לא ברמת החקיקה, לא במישור ההערכות והמוכנות

ולא במישור הביצוע. הפסקת הפעילות של פיקוד העורף מהווה הודאה בכישלון.

הגורמים הנושאים באחריות ספציפית להגנת העורף לא קיימו בכלל, או קיימו באופן חלקי בלבד, את המוטל עליהם על פי החוק וההחלטות המחייבות. [משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, גופי הביצוע למיניהם וכו’].

במצב הנוכחי, ולמרות האירועים של השנים האחרונות מאז מלחמת לבנון השנייה, עדיין מפוזר הטיפול בעורף בין גורמים רבים ועדיין לא נבנו כלים שלמים ומתואמים לטיפול כוללני בעיתות חירום. יתר על כן, בכל הקשור להגדרות מפורשות של אחריות וסמכות קיים סוג של טשטוש. חלוקת הסמכויות עמומה, הגדרות התרחישים שלקראתם צריך להיערך מעורפלות (מאירוע מוגבל במקום ובזמן ועד לאירוע מתמשך המתפרס על פני שטחים נרחבים), ועדיין חסרה שפה מבצעית משותפת בין כלל הגורמים האזרחיים הרלוונטיים וביניהם לבין הגורמים הצבאיים.

למרות פרק הזמן הרב שעבר מאז מלחמת לבנון השנייה, המדינה עדיין עסוקה בצורה זו או אחרת בגיבוש ובעיצוב התפיסה הקשורה להקמת גוף לאומי אחד שיהיה אחראי לשורה ארוכה של נושאים כגון: הערכות  כוללת, בנין הכוח, תרגול המוכנות, חלוקת הסמכויות, תקצוב, תיאום הפעולות ודרכי התגוננות.

פיקוד העורף נתן אמנם תשובה מסוימת ברמה של הגנה אזרחית, אולם השפעתו המעשית על המדיניות הכוללת לטיפול בעורף הייתה זניחה וזאת למרות שהממשלה החליטה כבר באפריל של שנת 2007  ששר הביטחון יהיה השר המתכלל את הטיפול בעורף האזרחי במצבי קיצון ושמשרד הביטחון יציג עבודת מטה בדבר מצבי הקיצון השונים והטיפול בהם.

המסקנה היא, שאמנם מאז מלחמת לבנון השנייה עשו המדינה ומוסדותיה פעולות שונות, אולם עדיין לא יהיה זה נכון מצידו של הקיבוץ הבודד לסמוך על הרשויות השונות [ראה גם דוח מבקר המדינה מ- 2011 ].

באחריות כל ישוב לעשות כמיטב יכולתו להגנה על תושביו, תוך ביצוע מעקב מתמיד אחר פעילות מוסדות המדינה והרשויות, מתוך כוונה ונכונות להשתלב בכל עשייה שהללו יוזמים/ מבצעים ומתאימה לו. אין ספק שלישובים חזקים מבחינה חברתית וכלכלית יש נקודת פתיחה טובה יותר להיערך מאשר לישובים חלשים. בהעדר תוכנית הערכות לאומית רב שנתית ובגלל מצוקה כרונית של משאבים כספיים, אין ברירה אלא להיעזר גם בדרך של גיוס תרומות. [ראה לדוגמא ההתנהלות באזור עוטף עזה כפי שנעשתה במשך השנים]. הואיל וכנראה לא צפוי בקרוב שינוי מהותי בנושאים אלה, אזי על הנהגת כל קיבוץ מוטלת אחריות מהסוג החורג בהרבה מהחלטות תפעוליות גרידא. הנהגות הקיבוצים חייבות לגבש שורה של הנחות עבודה המותאמות לקיבוץ  ולאזור בו הוא שוכן. מכוחן של הנחות העבודה הללו תיגזרנה גם ההחלטות האופרטיביות.

 

הנחות העבודה- רמת המועצה האזורית

בנייר שהופק ע”י אחת מהמועצות האזוריות  בשנת 2011 “היערכות לתרחיש חירום” תחת הכותרת “מוכנות לחירום ברמת הישוב”  וכותרת המשנה “תפיסת העולם” נאמר בין היתר:

“הישוב הינו גוף עצמאי המטפל בעצמו ובתושביו בחירום. המועצה האזורית הינה גוף תומך ומסייע לישובים ותפעל כמידת יכולתה בעזרה לישוב פגוע, או לאוכלוסיה נזקקת. על התושבים והישובים להיערך לשהייה ממושכת במקלטים/ ממד”ים, תוך התבססות על עצמאות אישית, משפחתית וישובית”, ובהמשך נאמר כי: “לאור תפיסת העולם הזו, נדרשים הפרט והישוב (להיערך) למצבים הבאים: קיום המשפחה הפרטית במשך 72 שעות בביתה, ללא אספקה חיצונית, שהיית התושבים בישוב ובבתים במשך 30 יום באזורים מוגנים, וליווי משפחות פגועות/ נזקקות שיעשה ע”י מתנדבים בישוב וגורמי הרווחה. באחריות הישוב לשמור על תקינות התשתיות הבסיסיות (מים, חשמל, ביוב) לאורך כל התקופה. באחריות הישוב לקיים פעילות חברתית/ חינוכית מקבילה, במידת האפשר”.

גם על פי תפיסה זו המסקנה המתבקשת היא שבמציאות הנוכחית וכל עוד מדובר במלחמה כוללת שיש בה מרכיב של ירי טילים מסיבי מתמשך או באירוע נרחב אחר כגון, רעידת אדמה,  אל לו לישוב הבודד להסתמך על עזרה משמעותית, לא מהמדינה ולא מהמועצה האזורית, בודאי שלא בשלבים הראשונים וכל עוד תהיה המדינה מכוסה באש טילים. ראוי איפה שהישובים יסמכו, ככל שניתן, על עצמם ויערכו בהתאם, ללא אשליות.

Call Now Buttonלשאלות חייג