“לאנוון: אני אוהב אותך”

מאת : נעה ארבר.

מה לנו ולסיפור האהבה של “לאנוון”, בית האופנה הצרפתי שחוגג  125 שנים לקיומו? מה מקומו בסדר היום המקומי או מעמדו בסצנה ההזויה של האופנה הבינלאומית?

tkcz
 הדפסים שמזכירים סיפורי פיות ב”פינאלה’ של תצוגת קיץ 2015.

סיפור האהבה, המרתק והרומנטי, הוא של אלבר אלבז, בוגר שנקר שנחשב לאחד מגדולי מעצבי הדור והמנהל האמנותי של בית לאנוון. לרגל מלאות 125 שנים לייסודו של בית לאנוון השיק אלבז את הספר “לאנוון אני אוהב אותך”, בשיתוף פעולה עם הוצאת הספרים היוקרתית “ריזולי”. בנוסף עיצב קולקציה מגמתית לקיץ 2015 כמחווה למורשת של ז’אן לאנוון שייסדה, בשנת 1889, את אחד מבתי האופנה הפריזאים הראשונים.  

“הלו אלבר, זה אתה”? אני מזדהה בשיחת טלפון לפריז. “למרות שבורכת בכישורים אין סופיים הייתי רוצה להצטרף, גם אם באיחור, לברכות, לאיחולים והייחולים לשנה החדשה. שמחתי לשמוע על ההפקות שלך במלאות 125 שנה ללאנוון, אני מתכוונת לכתוב על האירוע המיוחד הזה…”

“את מראיינת אותי”? שואל אלבז, שנשמע חושש.

“מה פתאום”? אני משיבה, “הרי אני יודעת שעל מנת לראיין אותך עלי לעבור סדרת תחנונים, ובכלל אני מכירה אותך כמי שאיננו שש לראיונות. בנוסף אני מניחה שאם אבקש לבטח תענה לי שאני כבר יודעת עליך הכל. אז לא, אינני מראיינת אותך, רציתי רק לברך ולשאול לשלומך, ואת כל יתר החומרים כבר קיבלתי”.  

ברור, אלבז צודק שרבים מהעיתונאים מוכרים  כחפרנים שאוהבים לדלות תכנים אישיים ממעמקי חיקם האינטימי של המרואיינים. אלבז איננו שש להתראיין ואולי בגלל ש”נעקץ” בראיון חטטני ולא הוגן שחווה. מי שיעיין באחד מהראיונות , שכן קיים, עם  עיתונאי חו’ל, לבטח יבחין בקודים המנומסים שמאפיינים את הראיונות אתו, בהגינות וההיגיינה  העיתונאית ששומרת על כבוד פרטיותו.

נפגשתי עם אלבז פעמים רבות וגם כתבתי אודותיו,  אך עלי להודות, שבדומה לעניין שאני מוצאת בכל אדם אחר שאני מעריכה ואוהבת, מסקרן אותי להכיר היבטים  נוספים באישיותו של אלבז, אך אינני שואלת ולא מחטטת. אלבז הוא איש שיחה מרתק, ולא הייתי רוצה להפסיד הזדמנות ליהנות מחוש ההומור החינני שלו, שנשלף כלאחר יד, מהשיח האינטליגנטי, מהרצינות הטוטאלית בה הוא מתייחס לתפקידו ומהתשובות ההגיוניות והבלתי צפויות שנשלפות בקלי קלות.  “אופנה זו העבודה שלי” נוהג אלבז להדגיש, ואכן הוא איש עבודה חרוץ ושקדן שמתחיל את יום העבודה, בבית לאנוון, בשעת בוקר מוקדמת ומסיים אותו  סמוך לפציחתו של היום הבא. 

וורקוהוליסט? ברור!!! וללא צל של פשרות והנחות כל שהן. מוקפד וממוקד הן מילות מבוא בהתנהלות של אלבז שמשקיע זמן וכישורים בתכנים יצירתיים, מהותיים ומעשיים.

באמתחתו, תארים ופרסים רבים ביניהם פרס מועצת מעצבי האופנה האמריקאית ולאחרונה זכה בתואר דוקטור לשם כבוד, אירוע שנכתב עליו במגזין לוטן של חודש יולי. עברו כחודשיים ואלבז חונך הפתעות חדשות שמעניין לדעת עליהן. ואמנם כל פעם שאני גולשת באינטרנט אני מוצאת מידע חדש שנכתב עליו, שמלמד שאלבז מספק סחורה מרתקת וחושף, למרות צניעותו, דעתנות נחרצת. כיום מוכר לאנוון כאחד מבתי האופנה העצמתיים בסצנת האופנה הבינלאומית ולא בזכות תרומתה של ז’אן לאנוון בלבד, אלא בגלל תרומתו המשמעותית של אלבז בשיקום תדמיתו של בית האופנה ו”הניו – לוק” שהנחיל לאופנת שנות האלפיים.

הסטודיו ואיוריו של אלבז
הסטודיו ואיורי דגמים לאמהות ובנות של ז’אן לאנוון

אלבז מרבה לבקר בסטודיו של לאנוון ולא על מנת לחפש מקורות השראה בדגם זה או אחר שלאנוון עיצבה,  אלא להתחקות אחר החשיבה של לאנוון, הרוח השלווה והפיקחות שליוו את הגיונה היצירתי. לאלבז אין כל עניין בציטוטים, חיקויים וגם לא במהפכות אופנה אלא בהתפתחויות הגיוניות, כפי שאמר בראיון לסוזי מנקס, מי שהייתה עורכת האופנה האיקונית של הניו-יורק טיימס וכיום עורכת האופנה של הווג האינטרנטי הבינלאומי.

“ז’אן לאנוון הייתה מעצבת גדולה, גדולה, אמר עליה קרל לגרפלד, היא הוזנחה שלא בצדק ואולי בגלל שלא הייתה לה אישיות כריזמטית בדומה לשנל”.  ז’אן לאנוון נולדה ב-1 לינואר 1867 כבת הצעירה למשפחה בת 11 ילדים שכבר בגיל 13 עבדה בחנות הכובעים של מדאם פליקס, שם ידוע באותן השנים, ולאחר מכן בבית האופנה “טאלבוט”. לאנוון, אישה נועזת, דעתנית והישגית אך גם שקטה ופקחת, הייתה המעצבת הראשונה שפתחה בשנת 1889 בית אופנה הנושא את שמה, בתחילה כחנות לכובעים ובהמשך כבית אופנה לכל דבר.  הקריירה האמיתית שלה החלה לאחר שעיצבה בגדים מיוחדים לבתה מרגריט שכל מי שראה אותם חשק בהם. רעיון הדגמים הזהים לנשים ולילדות קסם ללאנוון היצירתית שהחלה לעצב בגדים לילדים ובהמשך לנשים וגברים. לאנוון, שהבינה שלנשים יש חיים משלהן, חנכה עידן חדש בהיסטוריה של האופנה והייתה בין הראשונים שהטביעו את חותם האופנה העילית על תעשיית האופנה הפריזאית. אלא שדחפים יצירתיים הובילו אותה לתחומי עיצוב נוספים שהכתיבו סגנון חיים. היא עסקה בעיצוב אביזרי אופנה, ב”הלבשת הבית”, הקימה תעשיית בשמים מפוארת ומפעל לצביעת בדים.  צילום של לאנוון קדה לבתה מרגריט כששתיהן לבושות באותן השמלות, שימש מודל לתבנית הלוגו בצבע כחול-סגלגל של בית האופנה.

WEfer
צילום של לאנוון קדה לבתה מרגריט כששתיהן לבושות באותן השמלות, שימש מודל לתבנית הלוגו של בית האופנה.

לאחר מותה של ז’אן לאנוון בשנת 1946, בפרוש עידן “הניו – לוק” של קריסטיאן דיור, שכל כך התאים לה לחוות אותו, עבר ניהול הבית לידי בני המשפחה עד אשר נמכר ועבר מבעלות אחת לאחרת. לאחר תהליך ממושך של נדידת מעצבים ושנים ארוכות של דמדומי יצירה, שב בית האופנה לחיים חדשים בחסות המטריה היצירתית של אלבז, החשיבה הרציונאלית והחיבוק האנושי שלו.

בשנת 2001 עבר בית לאנוון מחסותה של אימפריית הקוסמטיקה  “לוראל” לידיה של מעצמת תקשורת טיוואנית בבעלותה של שאוו-לאן וואנג. באותה שנה מונה אלבז ל”קריאטיב דיירקטור” של בית האופנה. תואר שלדעתו הוא לא הגיוני ובלתי אפשרי: “כיצד ניתן  להיות גם קריאטיב וגם דיירקטור?”, נוהג אלבז לומר. למרות האמירה הנחרצת הוא מתנהל במציאות, כסמל מובהק לתואר אליו הוא מתכחש. ואמנם אלבז שולט בכל התחומים היצירתיים של לאנוון, החל במעבדת הקוטור, במחקרים הנוגעים לעיצוב הקולקציות, עיצוב ובחירת הבדים והחומרים, עיצוב הבגדים והאביזרים וכלה בתחומים הטכניים, המחקריים והמעשיים. בשקדנות שאינה יודעת שובע נוגע אלבז גם בדברים, כביכול שוליים, כמו למשל העיצוב המזמין של חנות הדגל שברח’ פובורג סנט אונורה היוקרתי, העצוב המסקרן והבימוי של חלונות הראווה, הקמפיינים וצילומי הקטלוגים האמנותיים. אפילו תיקי השופינג זכו לתשומת לבו האמנותית של אלבז שעיצב מחדש ועיטר אותם  ברישומים ידניים המופלאים שלו.

אלבז עבר דרך ארוכה ופתלתלה עד אשר נחת במקום שנתפר למידותיו. בצעדים בטוחים ומדודים, ברגישות פיוטית, עיניים פקוחות ואוזניים קשובות השכיל אלבז להפוך את לאנוון לאחד מבתי האופנה המובילים בעולם ואת עצמו לאחד מגדולי המעצבים שלבטח יירשם בפנתיאון התהילה לצדם של איב סאן לורן, קריסטיאן דיור וקרל לגרפלד.

לאחר שסיים את לימודיו בשנקר קיווה אלבז למצוא עבודה בניו-יורק אך לא ידע עד כמה המסע שבחר יהיה קשה ומרכב. משום מקום הוא הגיע לעולם זר וגדול, ללא כסף וללא שפה כשכליו נשא חלומות בלבד, חלומות הזויים שהלכו והתגשמו מעל ומעבר לכל דמיון.  ואמנם איזה מעצב ישראלי או אחר, היה מעז לפזול לעבר מושבו היצירתי של בית אופנה עילית כל שהוא, ובמיוחד כאשר הוא כיסאו הרם של איב סאן לורן? אך עובדה היא שאלבז ולא אחר, מתוך רשימה ארוכה של מעצבים מובילים, נבחר לתפקיד ואף השכיל למלא את המשימה בדרך הכי יצירתית, הכי הוגנת ומכבדת את גדול המעצבים במאה ה-20. תככים פוליטיים, שקיימים גם בעולם האופנה האכזרי, הובילו להדחתו של אלבז  לאחר שתי קולקציות מצוינות שעיצב. במבט לאחור ההדחה הפכה את אלבז לאחד המנצחים הגדולים בהיסטוריה של האופנה.    

 

aeryhsyjui
עיצוב מתחשב של דגמים לכל אחת.

לא ברור אם הוצע לאלבז, כפי שהשמועות רווחו, להחליף את ג’ון גליאנו לאחר שהודח מבית דיור, וזה כלל לא חשוב. מה שברור, מעל לכל ספק, שאם היו מציעים לו, אלבז היה מסרב, מאחר ו”נישואיו” ללאנוון רצופים יחסים הדדיים של אמונה ונאמנות. רבים ניסו לשמור על מורשת בית לאנוון אך רק אלבז הצליח להעמיד אותו על יסודות יציבים, מקוריים ונחשקים. ואכן זו אחת האניגמות המפעימות שהתרחשו בעולם האופנה במהלך השנים שאלבז מעצב את דמותו של הבית. כיום לאנוון זה אלבר אלבז, שיותר מכל מעצב אחר שלקח חלק במשחקי הכיסאות המוזיקאליים, נמצא כבחירה האולטימטיבית. 

המטריה היצירתית של אלבז איננה כישוריו הנדירים וחזונו, אלא בעיקר אישיותו הנגישה, החשיבה וההיגיון היצירתיים, הרצינות והחריצות המלווים בחוש הומור בלתי צפוי נטול ציניות ויוהרה ובמיוחד באינטליגנציה הרגשית הטבועה בו. אלבז, בניגוד למעצבים אחרים שמתהדרים במניפת זנב טווסי, תולש בענווה נוצה אחר נוצה מזר הסופרלטיבים שמניחים על ראשו. אלבז, זן נדיר בברנז’ה, איננו שותף למשחקי הכוכבים והסלבס בארנה של אריות האופנה, גם לא משנה לו אם בגד שעיצב יצעד על השטיח האדום או על לוחות עץ מחוספסים, מה שעקרוני בעיניו הוא שהבגדים יהיו נוחים ומייפים וכאלה הם העיצובים שהפכו אותו לאחד ממציבי הטרנדים המובילים.

xftgjghm
“הכל” עיצובים מושקעים של אלבז.

כל מי שרואה את דמותו העגלגלה של אלבז ענוב בפפיון ענק ובנעלי “צ’רלי צ’פלין” מיושנות במכוון, או כל מי שמאזין למשנתו, לא יכול שלא לחייך בהנאה למשמע דברי הטעם, ההיגיון הצרוף וחוש ההומור השקוף. אישיותו הייחודית נחשפה לאחרונה  במלאות 125 שנה לבית האופנה כאשר הסטודיו האוטנטי של לאנוון נפתח, לראשונה, בפני בכירי התקשורת. בנוסף הוזמנו העיתונאים למסיבה וירטואלית סביב שולחן ערוך לתפארת בכיבוד נטול קלוריות, כדבריו של אלבז. כיבוד מעוצב מפלסטיק עם בובות חלון ראווה כתחליף לדוגמניות ודוגמנים שהסבו בין האורחים ולצדו של אלבז כמארח הכבוד. באירוע הושק הספר “לאנוון אני אוהב אותך”,שמכיל למעלה מ-200 צילומים שנאצרו מתוך מכלול עצום של צילומים שמלווים את ההיסטוריה הלאנוונית של אלבז וקובצו בספר ללא סדר כרונולוגי של עונות או נושאים. אוסף צילומים שמתעד את אהבותיו ואת החשיבה היצירתית שלו, הבגדים והאביזרים שעיצב, צילומי אפיזודות ודמויות שמלוות אותו וגם איורים וקטעי הגיגים בשפתו וכתב ידו ההומוריסטי. מרהיבים במיוחד צילומי חלונות הראווה המעוצבים מחדש מדי חודש בחודשו, בדומה לתיאטרון רחוב מושקע ומבוים. גם את קולקציית קיץ 2015 עיצב אלבז  כמחווה ללאנוון, לחשיבה העניינית, השלווה והרגישויות שאפיינו את עיצוביה אך בפרשנות מודרנית, הולמת לעיצוביו הנחשקים. “הכל או לא כלום”, תיאר אלבז את מהותה של הקולקציה שנראתה כבליל של דגמים מכאן ומשם. הסברים רציונאליים של אלבז איזנו את ההתרשמות והפכו את התצוגה, יוצאת הדופן, למובנת ומעשית. התצוגה נפתחה בדגמים שלדברי אלבז הם “לא כלום”, אך שיקפו את המודרניזם החדש שלו. שמלות ארוכות מעוצבות במינימליזם מופגן משתי פיסות בד מלבניות עם פיתול בגב שמצמיד את הבגד לצללית הגוף, דרך מערכות לבוש קלאסיות, חליפות ושמלות יפיפיות שאלבז נחשב כמי שהשיבן למלתחות העכשוויות, וכלה בשמלות שהן “הכל”, כדבריו, שמלות בעיצוב עשיר ומועשר במרקמים, רקמות והדפסים בהשראת ארכיונה של לאנוון.

אלבז אוהב את בית לאנוון, מכבד ומעריך את החשיבה המתקדמת והרוח החברתית שפעמה באישיותה של ז’אן לאנוון. דברים אותם הוא  מוכן לאמץ, בעוד שהתכנים היצירתיים משקפים את החשיבה וההבנות היצירתיות שלו. אלבז מצהיר שאיננו מהפכן, אך למעשה הנחיל לעולם האופנה, שלאחר עידן המינימליזם והחייטות, מהפכות אופנה חשובות, תמהילי לבוש חדשניים שמשתלבים בהרמוניה במראה מתחשב, נוח ונינוח, יפה, אלגנטי ואינטליגנטי. אכן מעצב גדול בדמות קטנה, או כפי שמספר אלבז על המורשת והצוואה שהנחילה לו אמו: “היה קטן וגדול” והסבירה: “היה אדם פשוט, צנוע וענו באישיותך וגדול במעשייך”.

Call Now Buttonלשאלות חייג