לא תעשה לך גרפיטי וכל תמונה / אמנית ג’ודי טל קופלמן

 

מה בין מזמור תהילים לפחית צבע ספריי? בתערוכת הגרפיטי החדשה ‘תהלים על הקיר’ במרכז ‘נווה שכטר’, יוצרת האמנית ג’ודי טל קופלמן פרשנות מודרנית, חתרנית ובעלת ביקורת פוליטית וחברתית, לטקסטים המוכרים והאלמותיים של ספר תהילים. פרוייקט מוביל בתכנית השנתית של מיזם ‘929’, היוצר דיאלוג וחיבור מרתק בין פסוקי תהילים לדימויים ויזואליים מודרניים. יצירות גרפיטי המנגישות באופן בלתי אמצעי את הטקסטים העתיקים לציבור הרחב, ומייצרות פגישה מרעננת, מפתיעה,

ביקורתית ומטלטלת עם המקורות היהודיים.

אירוע פתיחת התערוכה ‘תהלים על הקיר’ במרכז נווה שכטר, בהשתתפות הרב רוברטו ארביב, המשוררת חגית גרוסמן וערן צור במופע פרפורמנס קצר, התקיים ביום חמישי | 6.09.2018 | 20:00.

אירוע הנעילה שיכלול שיח גלריה עם האמנית ועם הסופר חיים באר, יתקיים ביום חמישי | 18.10.2018 | 20:00. הכניסה לאירועים חופשית.

תערוכת אמנות הרחוב ‘תהילים על הקיר’ של האמנית ג’ודי טל קופלמן, נבחרה כפרויקט מוביל בתכנית השנתית של 929, מיזם חברתי ופלורליסטי של משרד החינוך, הפועל לייצר שפה משותפת, ריבוי קולות ודעות בחברה הישראלית. בראש המיזם עומדים העיתונאית גל גבאי והרב בני לאו. בין מאות הכותבים והכותבות של 929 נמצאים נשיא המדינה, שרי ממשלה, חברי כנסת, משוררים, סופרים, אמנים, רבנים מכל הזרמים, אנשי משפט, קציני צבא, פעילים חברתיים, אנשי חינוך וסופרים, ביניהם: ראובן (רובי) ריבלין,  א”ב יהושע, ארז ביטון, יאיר זקוביץ, רינו צרור, בני גנץ, אבירמה גולן, קובי אוז, גלית כהן קדם, יוכי ברנדס, דוד מנחם ורבים אחרים.

בתערוכה ‘תהילים על הקיר’ יוצרת קופלמן “מדרש תמונה” – פרשנות ויזואלית מודרנית לפסוקים נבחרים מתהלים, דרך תמונות המנגישות את הטקסט העתיק והאלמותי של תהלים לציבור בישראל, במחשבה מפתיעה, מטלטלת וביקורתית, בעלת אמירה פוליטית וחברתית. כמעט ואין נושא שנוי במחלוקת, שלא פסח על מכחולה (או יש לומר על פחית הספריי) של קופלמן – מיחסה של המדינה לאזרחים ותיקים (“אל תשליכני לעת זקנה”) ולניצולי השואה (“מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו”), דרך הקשיים העומדים בפני העולים החדשים (“באנו באש ובמים ותוציאנו לרוויה”), ביקורת על תעשיית המין (“מיד רשעים הצילו”), על מערכת המשפט והצדק הישראלית (“מישרים תשפטו בני אדם”), על הנהירה לחו”ל ועזיבת הארץ (“על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון” ובפרפרזה לשירו של אריק איינשטיין “יושב בסאן פרנסיסקו על המים”), מחסור הדיור והפערים החברתיים (“אנוש כחציר ימיו כציץ השדה כן יציץ”) ועד לביקורת על פגיעה בבע”ח ובאיכות הסביבה (“שם אניות יהלכון לוויתן זה יצרת לשחק בו”).

“ספר תהילים הוא הנקרא ביותר בתנ”ך, ולכן נוצרו סביבו אינסוף פרשנויות”, אומרת ג’ודי קופלמן. “בתערוכה ניסיתי להציג חלק מהפרשנויות הפחות שגורות לטקסטים, למשל ב”כל כבודה בת מלך פנימה”, לא מדובר בכבוד אלא ב’כבודה’ מלשון נדוניה. אני חשבתי על פרשנות של היריון, כנגזרת של הפסוק המשלב את המילים “פנימה” ו”כבודה” – היכולת להביא חיים לעולם, ולשאת בתוך הגוף חיים חדשים. או במשפט “עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה”, לא מדובר בעקרת בית אלא באישה עקרה, ולכן בחרתי בדימוי של המשוררת רחל. ניסיתי להעניק ליצירות אינטרפרטציה מודרנית שמשלבת בתוכה אמירה ביקורתית וחברתית, שמנסה להסתכל על הטקסטים ממקום אחר. למשל בציטוט “אשע עיניי אל ההרים מאין יבוא עזרי”, נתתי לפסוק פרשנות בודהיסטית במשמעות של אין– ריק, מתוך האין – מתוך הריקות יבוא עזרי, וכך גם בהשוואה לפילוסופיה היהודית שיוצרת לאורך הדורות “יש מאין” – פרשנויות על אותם הדברים שלא נאמרים ונמצאים בין השורות”.

קופלמן היא גרפיקאית בוגרת בצלאל, אשר נעה כל חייה בין הכתיבה לאמנות הפלסטית, אך בעיקר מחברת ביניהם, כדי ליצור דיאלוג מרתק בין המילה הכתובה לשפה החזותית, כפי שמיטיבה לעשות בתערוכתה הנוכחית.  ספר הילדים שכתבה ‘המגרה השלישית של סבא’ מצליח להציג עבור ילדים את השואה בצורה “רכה”, ועל כך זכה פעמיים במקום הראשון במצעד הספרים העברי (בחירת הקהל של 100 אלף ילדים), וכן הרומן ‘החלילן’ מפרי עטה שזכה להצלחה רבה. לאורך השנים פיתחה ג’ודי קופלמן זיקה מורכבת ורבת רבדים לארון הספרים היהודי, כאישה חילונית שומרת מסורת (“עושה קידוש ואופה חלה בשבת…”) ונצר של הבעל שם טוב, שגדלה בבית בו מורכבות החיבור למקורות ריחפה באוויר. אביה היה חוקר ידוע של ההיסטוריה היהודית בעת החדשה, וגם ניצול שואה שנשלח לארץ עם ‘עליית הנוער’ בדיוק לפני שהוריו נלקחו למחנות ההשמדה, וחי כילד פליט בפנימיית בן שמן. בהיותה בת 19 שם אביה קץ לחייו, אירוע מכונן וטראגי בעקבותיו כתבה את ספרה ‘השד מברלין’. סבה היה ראש משלחת 222 – קבוצת שבויים ממחנה ברגן בלזן שהוחלפו תמורת 2,220 טמפלרים במבצע הצלה הרואי. במהלך שירותה הצבאי הייתה ממייסדי הקיבוץ הרפורמי ‘לוטן’ שבערבה. לפני עשר שנים עיצבה עבור יד ושם פרויקט טכנולוגי מהפכני בשם ‘ליקוי החמה של האנושות’ (Eclipse of Humanity), המאגד בתוכו את כל חומרי הארכיון של ‘יד ושם’ באופן דיגיטלי ובאמצעי מולטי מדיה מתקדמים.

וכך רוב יצירותיה עוסקות בחיבור שבין הישראליות ליהדות, ובזהות יהודית במאה ה-21. היא נעה בין התחומים ובעיקר מנסה לחבר ביניהם, דרך דיאלוג אותו היא מנהלת בין המילה הכתובה לאמנות הפלסטית. דיאלוג שמגיע לשיאו בתערוכתה הנוכחית, ובחיבור שבין פסוקי תהילים לדימויים ויזואליים מודרניים. לאורך השנים הייתה קופלמן שותפה במיזמים קהילתיים רבים סביב אמנות הגרפיטי, כגון פורום דב לאוטמן, מיזם ‘חיים משותפים’, ופרויקטים אמנותיים נוספים היוצרים חוויה מקשרת ומגשרת בין יהודים לערבים, דתיים וחילוניים. בימים אלו סיימה את פרויקט חוות השומר עם נערי מקא”ם (קידום אוכלוסיות מיוחדות), בו ציירה יחד עם ילדי הבסיס קיר גרפיטי של שלוש קומות, ושלושים ציורי גרפיטי נוספים ברחבי הבסיס. “ההתאהבות שלי בגרפיטי באה מהמקום החתרני כי זה הקסם של האמנות הזאת”, אומרת ג’ודי קופלמן. “הגרפיטי הוא מדיום נפלא ליצור בשוליים ולשמש אלטרנטיבה, בלי להיות חלק מהמשחק ומהחוקים של הממסד והקהילה האמנותית. אתה לא צריך לקבל אישור מאיזה אוצר או מבקר מכובד שיגיד מה טוב ומה לא. בגרפיטי אתה נמצא בקשר בלתי אמצעי עם הקהל הרחב שצמא לאמנות רחוב. אני רואה את התגובות וזה פשוט מדהים. זה הרבה יותר חי מהסטריליות של המוזיאונים והגלריות, כי זה מה שאנשים מחפשים –  אמנות נטו. בלי פילטרים ובלי תיווך”.

 

https://facebook.com/92ndstreetY/videos/2171792106226962/

 

Call Now Buttonלשאלות חייג