מטעמי אופנה

LOOK-261
עיצוב: חוסיין שאלאיין

משחקים מודולאריים

המרחב היצירתי והטכנולוגי של העיצוב המודולארי תמיד עורר סקרנות ועניין מיוחדים, ובמיוחד כאשר התחום עוסק בנישות יצירתיות כמו אדריכלות מודולארית, ריהוט מודולארי או עיצוב מודולארי של בגדים, ואביזרים: נעליים, תיקים ועדיים שלובשים ופושטים חזות. מודולאריות מבוססת על עיקרון הפירוק וההרכבה ועל ידי שינוי כמויות, גדלים או צבעם של המרכיבים, באמצעותם ניתן ליצור הרכבים שונים שמאפשרים להשתחרר משגרה וליהנות מהתחדשות מרעננת.

בדומה לתחומים מודולאריים אחרים גם אופנה מודולארית הינה תופעה מתוחכמת שמשקפת כישורים טכניים והנדסיים באמצעותם ניתן להעביר פריטי לבוש ממצב צבירה אחד לאחר, לפרק דגם מקורי ולהרכיב אותו מחדש בתהליכים ואמצעים של חיבור והפרדה. תהליך שניתן לביצוע באמצעות רוכסנים מוצנעים, כפתורים ולולאות, לחצניות וקשירות. תהליך נוסף שמאפיין לבוש מודולארי אחר מאפשר לעטוף את הגוף או להצליב עליו יריעות בד וליצור תוך כך, מערכות שאינן רק פונקציונאליות אלא נותנות תשובות לאסתטיקה, טעמים וסגנונות אישיים.

לאופנה המודולארית המודרנית ישנה היסטוריה שבין הוגיה המובילים נמנים איסיי מיאקה ויוז’י יממוטו, מובילי האופנה היפנית הרדיקאלית שהשתלטה, בשנות השבעים והשמונים של המאה שעברה, על מסלולי האופנה האירופאים וסימנה את אחד הכיבושים הדרמטיים, המזינים והמהפכניים שעולם האופנה חווה מעודו. מייאקה ויממוטו ולצדם גם חוסיין שאלאייאן, מעצב בריטי  ממוצא טורקי קפריסאי, היו הראשונים שהתחכמו לרעיון המודולארי כאשר הציגו באוספיהם אופנה מודולארית בתנועה, טכנולוגיה מתקדמת סמויה שמניעה ומשנה  את מערכות הלבוש. פונקציונאלי או רלוונטי? עדיין לא, וגם לא בהכרח, אך אין ספק שהגישה הרדיקאלית מרתקת ומניעה את עולם האופנה לחשיבה גבוהה ומעניינת יותר.

לאחרונה שרתה רוח מודולארית על LONGCHAMP, בית אופנה צרפתי שמייצר תיקים יוקרתיים ושברשימת המצאותיו תיק  PLIAGE(קיפול בצרפתית). לתיק הוותיק המיוצר מבד סינטטי יציב, בהשראת אוריגמי- אמנות יפנית לקיפולי נייר, יש ידיות ודש סגירה מעור וניתן לקפל אותו לממדים קטנים ונוחים לנשיאה. כהמשך לתיק הנחשק, השיק המותג לקיץ קו חדש של תיקים מסדרת PLIAGE, העשויים מעור. הם אמנם לא ניתנים לקיפול אך עדיין נוחים ופונקציונליים ונושאים חותם חיצוני זהה לתיק המקורי. תיקי העור החדשים מעוצבים בחשיבה מודולארית חדשנית המאפשרת לכל אחת להזמין, בטעמהלונג שאמפ, תיק בעיתוב אישי (2) וסגנונה האישיים, תיק עור בגודל ובגוון שתבחר מתוך ארבעה גדלים שונים, שמונה גווני עור וחמישה צבעי בטנות שהמותג מציע. ההיבט המודולארי מוצא את ביטויו גם בבחירה האישית של צבעי  הידיות, דש הסגירה, הלשוניות העליונות ורצועת הכתף אותם ניתן לבחור בכל צבע מתוך רשימת הצבעים המוצעת להפקה המיוחדת. כדי להעצים את החזות האישית של התיק ניתן לחרר את גוף התיק בראשי התיבות של שם הקונה ולהוסיף על דש הסגירה תבליט של אותן אותיות בשני גופנים שונים.

את התיק המודולארי ניתן להזמין בחנות הדגל LONGCHAMP  בקניון רמת אביב. במחיר  570-560 שח’. אלא שבינתיים ניתן לרכוש רצועות כתף נוספות, עד אשר, אם בכלל, תאפשר חשיבה הנדסית נוספת לחבר ולנתק את

LOOK-451
עיצוב: חוסיין שאלאיין

החלקים הצבעוניים: הדש הלשוניות והידיות הקבועות ולהפוך אותם לניידים ואת התיק ליצירה מודולארית מושלמת.
לונג שאמפ, תיק בעיתוב אישי (1)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מראה שלם ומושלם

מגמות האופנה הגואות מכתיבות, מזה כמה עונות, סגנון לבוש מגובב שמתיר לשלב פריטי לבוש בעלי אופי שונה, צבעוניות, הדפסים ומרקמים שאינם משתלבים במסורת האסתטיקה המקובלת. אלא שלא כל אחד אוהב אתall essie&tkees moti fishbain 4 המראה הפרוע ומעדיף את האסכולה “המיושנת”, השלווה והבטוחה של המראה השלם- טוטאל לוק. בחיפוש אחר תשובות מעניינות חברו שני מותגי אופנה: מותג הלקים הפופולארי ESSIE  ומותג סנדלי “פליפ פלופ “TKEES  כדי להציע לאוהבות הטוטאל לוק, מראה אופנתי מאופק ואלגנטי. מהדורה מוגבלת המכונה SAFARI FASHION הכוללת חמישה גווני לק, ביניהם רגועים וסוערים, תואמים לגוונים, למרקמי העור ולסוליות של סנדלי פליפ-פלופ ש ל TKEES, המעוצבים מעורות במרקמי ספארי שונים.

סנדלי האצבע ההיסטוריים, או נכון יותר קדם היסטוריים, היו המנעלים היחידים שהעולם הקדמון ידע. באותן תקופות הסוליות והרצועות יוצרו מעורות צייד, מחבלי עשבים ועלים ומאוחר יותר מקליעות של צמחייה יבשה. בחפירות, בממצאי פיסול וציורי קיר פרה היסטוריים, במצריים הקדומה, רומא ויון העתיקות, סנדלים דמויי סנדלי אצבע של היום, סנדלי גומי או סנדלי ים – סנדלים מצוידים ברצועות גומי דמויות האות Y שמזמן חצו את גבולות חוף הים ומשוטטים היום בכל מקום ראוי או לא ראוי-על מדרכות, ברחובות וברמה משופרת גם לאורכו של השטיח האדום.

הפופולאריות של סנדלי הפליפ פלופ, על שם הרעשים שהם יוצרים בזמן הליכה, לא ירדו מסדר היום של המלתחות מאז ועד היום. גרסות שונות של הסנדל המינימליסטי שבכל מדינה, ארץ או מחוז בעולם כינו אותו בשם אחר, התעצמה בסוף מלחמת העולם השנייה, בהשראתם של סנדלי הקש, סנדלי הבד וקבקבי העץ היפנים שהובאו לאירופה וארה’ב עם שובם  של החיילים מהחזיתות באסיה.  

היום אנו מכירים אותם בשם הוויאנס, סנדלים קלאסיים מעוצבים מגומי בקשת צבעים רחבה, מוטבעים ומעוטרים בתבליטים. בשל נוחות הנעילה והחליצה, ובהחלט בניגוד למבנה האורטופדי הגרוע, שאיננו תומך בכפות הרגליים, מנסים היצרנים לשפר את המבנה ולשדרג את המראה שלהם ובעיקר להעניק להם מבנים מרופדים, מותאמים למבנה הרגל, נוחים יותר ומזיקים פחות.  ברוח חידושי האופנה מיוצרים סנדלי האצבע מעורות צבעוניים במרקמים שונים, מעוטרים באבנים צבעוניות, רקמות וקישוטים. גם הסוליות והעקבים לא נזנחים ומעוצבים כיום בגבהים ומבנים שונים, מותאמים לטעמו של הציבור הרחב.

מי שמעדיף מראה שלם כמו זה יוכל, עם התאמה נכונה של פKAR_0309_450x675KAR_0875_450x675ריטי הלבוש, לרכוש את סנדלי TKEES  ולק ESSIE  בחנותGOSSIP , בקניון שוסטרKAR_0081_450x675 ברמת אביב,

מחיר 330 שח.

תמונות של המראה השלם של דונה קארן לחורף 2015

KAR_0561_450x675

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לא פראזה ולא הפרזה

ae
איור אוטופורטרט של אלבר אלבז

ההגדרות והתארים שעוטרים את שמו של אלבר אלבז אינם מוגזמים וגם לא מופרזים, אלבז שנחשב כאחד המעצבים המובילים את תמונת האופנה הבינלאומית עבר דרך פתלתלה וארוכה עד אשר זכה בתואר דוקטור לשם כבוד מטעם “רויאל קולג’ אוף ארט” – אקדמיה בריטית יוקרתית, אחת האקדמיות המובילות בעולם ללימודי אופנה. אלבז הוא מעצב מחונן מזן נדיר שהעניק לעולם האופנה הרווי בסגנונות ומגמות, תרבות לבוש ואסתטיקה חדשה. אם אינני טועה, אלבז איננו מתייחס לאופנה כיפה יותר או יפה פחות, אלא אם היא נכונה, נוחה ואסתטית. בחלון הראווה שלו ניתן ללמוד על בשורות אופנה שונות מהמצויות וכל עונה מוצגת בו תמונה דידקטית שונה מקודמתה, ממנה ניתן ללמוד מה היא תרבות לבוש נכונה ואסתטית וגם פותחת צוהר להבנת אישיותו ותרומתו של אלבז להעצמת מעמדן של הנשים בחברה.

אלבז הוא אחד משלנו אך כבר איננו רק שלנו. כיום, כפי שהבינו גם ברויאל קולג’, אלבז הוא נכס בינלאומי ואחד המעצבים המובילים והמצליחים בסצנת האופנה, חביב התקשורת, הסלבריטאיות והשחקניות שזוכה להערכה, קוצר ניצחונות, זוכה בפרסים ועיטורים אך נשאר דמות אוטנטית, צנועה וענווה, אולי מבוישת ונטולת יהירות. נתונים שלמרותם או בזכותם סלל את דרכו אל צמרת האופנה.

לפני ימים ספורים צעד אלבז בנתיבם של גדולי המעצבים בעולם, ביניהם ויוויאן ווסטווד, ג’ורג’יו ארמני ומיוצ’יה פראדה, שגם הוא כמותם זכה בתואר הכבוד, מטעם הרויאל קולג’, וכל זאת בשל תרומתו המשמעותית לתרבות ולתעשיית האופנה הבינלאומית. אמנם לא הוזכרו כל סגולותיו וכישוריו האחרים, שמן הסתם צר המצע מכדי לפרוש אותם, את כמו גם את הביוגרפיה המרתקת שלו, שהובילו אותו למעמדו הנוכחי.

התסריט של חייו עשוי להישמע קיטשי, אולי כמו סיפור סינדרלה, שאלבז מנסה להתנער ממנו בנחישות הגיונית. סיפור חייו של אלבז איננו בדוי אלא דומה לסיפורים הנפוצים על העליות השונות ומאבקי ההישרדות שלהן בארץ. אלבזLAN_0116_450x675 נולד בקזבלנקה שבמרוקו וכתינוק עלה עם משפחתו ארצה וחווה, בדומה לילדים עולים אחרים מאבקי קיום והסתגלות לא קלים. הפרק המרתק בתולדותיו של אלבז לבטח יוזכר בהיסטוריה של האופנה כמי שניחן בתכונות נדירות שהכשירו אותו להתמודד וגם לחלום, בתחילה חלומות זעירים, כמו לימודי אופנה בשנקר, אותם סיים בהצלחה ראויה לשבח, שעם סיומם יצא לממש חלומות גדולים יותר. מצויד בשתי מזוודות לדבריו: “אחת קטנה עם מטלטלי המועטים ואחת גדולה בה צפנתי חלומות ענקיים”, הגיע  אלבז לניו-יורק, בירת האופנה האמריקאית. הדרך הייתה ארוכה אך החלומות החלו להתגשם כשאלבז זכה להיות יד ימינו, של מעצב האופנה העילית האמריקאי ג’ופרי בין. מכאן האתגרים הלכו ותפחו ולאחר 7 שנים במחיצתו של ג’ופרי בין, הגיעה הצעה מפתה להגיע לפריז כדי לשקם את תדמיתו של בית האופנה הוותיק “גי לארוש”. אלבז, שהתמנה למנהל היצירתי של הבית לא אהב את התואר “קריאיטיב דירקטור”, “זה תואר לא הגיוני, אמר אלבז, או שאתה קריאטיב או שאתה דירקטור, לתפקד בשני התחומים זו משימה בלתי אפשרית”. גם בתפקיד הזה הוכיח אלבז שהציפיות ממנו לא הכזיבו. באותה העת סאן לורן עמד לפרוש ממשרתו ובית האופנה הנושא את שמו שחיפש מעצב ראוי לתפקיד הנבחר, מצא את אלבז כמועמד הרלוונטי ביותר. אלא שבעוד הבחירה באלבז למנהל האמנותי של גי לארוש הסתמנה, בעיני חוגי האופנה שהכירו את אלבז מאחורי הקלעים, כתהליך מפתיע, הבחירה בו לתפקיד הכי נשיאותי בממשלת האופנה, נחשבה כהזויה לחלוטין. העדפתו על פני מעצבים וותיקים ובכירים, הייתה מחמאת חייו  של אלבז שנכנס לנעליו של סאן לורן מלא בכוונות כנות להמשיך את מסורת הבית ולהנציח את גאוניותו של סאן לורן. ואכן מי היה משער ואיזה מעצב היה מעז לחלום להיכנס לנעליו הענקיות.

יתכן שהיו לאלבז חלומות כמוסים על תפקיד נישא אך הוא לא העז אפילו ללחוש את הגיגיו. הבחירה בו הייתה החלטה נועזת שהציבה אותו בהתמודדות מול בכירי המעצבים בעולם, מול מגמות אופנה הזויות ופרובוקטיביות שמעליהןLAN_0179_450x675 השכיל לדלג, בחשיבה מהופכת ובסגנון שקול ושפוי.

ההצלחה חוצת הגבולות בבית איב סאן לורן לא עמדה לצדו של אלבז בהתמודדות שהתחוללה בפרלמנט האופנה הפריזאי. לפוליטיקה, בדומה לתחומים אחרים, היה תפקיד מוחץ גם במקרה הזה וטום פורד, שחשק במקומו של אלבז, קיבל אותו על מגש של כסף. וכך לאחר שתי עונות משגשגות בבית איב סאן לורן, נאלץ אלבז לפרוש. זו הייתה אחת ההחמצות הגדולות של טייקוני האופנה שלא צפו את עתידו של בית איב סאן לורן כאשר החליטו לוותר על כישוריו המונומנטאליים של אלבז. בתקופת הדמדומים שבין משרה אחת לאחרת, תקופה של תהייה ובחינת  עתידו, עיצב אלבז את הקולקציות של בית האופנה האיטלקי “קריציה”. לאחר הצעות רבות שקיבל נפל הפור ובשנת 2001 התמנה אלבז למנהל האמנותי של בית “לאנוון”, אחד מבתי האופנה הוותיקים והחשובים בפריז. מזה כ- 14 שנים שאלבז שוקד על טיפוח מעמדו של בית האופנה, תהליך בו השכיל להשיב לו את תהילת העבר וגם לפתוח דף חדש בתולדות האופנה הבינלאומית.

י אלבז מעצב בגדים שגם אם אינם חושפניים ומגרים הם לא פחות יפים ולא פחות מחמיאים ונחשקים. תרבות הלבוש שהוא משדר איננה מהפכנית, רדיקאלית וגם לא אוונגרדית, אך עיצוביו האסתטיים משקפים את התשוקה לרכוש אותם ובמיוחד את תשוקת היצירה של אלבז שנחשב לאחד המעצבים הריאליסטים, השפויים והמתחשבים. אלבז הוא גם חביב התקשורת המרעיפה עליו מטענים של אהבה והערכה. ואחרי כל זאת, כל הניצחונות, הפרסים והעיטורים נשאר אלבז אותה דמות אוטנטית, צנועה וענווה אולי LAN_0888_450x675LAN_0948_450x675מבוישת ונטוLAN_0194_450x675לת יהירות. נתונים שלמרותם וגם בזכותם סלל את דרכו אל צמרת האופנה.

בתמונות: דגמים שעיצב אלבר אלבז לחורף 2015

Call Now Buttonלשאלות חייג