נחליט בהצבעה אם הצבעה היא הכלי הנכון להחליט

מחבר המאמר: מנחם חורב

להצבעה יש מספר מגבלות בולטות הגורמות לכך שלעיתים קרובות החלטה המתקבלת ברוב קולות אינה החלטה מיטביתהצבעה

נניח שההצבעה המוצגת בכותרת תכריע שהצבעה היא לא הכלי הנכון לקבלת החלטות. אז התוצאה היא… שההצבעה נותרת בכל זאת ככלי החלטה. זאת משום שעל פי ההחלטה שהתקבלה, הההחלטה נעשתה בכלי שאינו מתאים לקבלתה (ותוצאות ההצבעה שוללות את עצמן). פרדוקסלי? מבלבל? אכן  כך! אבל הטיעון המשעשע הזה הוא לא סיבה אמיתית לדון ביעילות ההצבעה ככלי לקבלת החלטות. להצבעה יש מספר מגבלות בולטות אחרות הגורמות לכך שלעיתים קרובות החלטה המתקבלת ברוב קולות אינה החלטה מיטבית.

המגבלות נובעות כמובן מן ההנחות הבסיסיות המובנות בקבלת החלטה ע”י הצבעה:

  • ” לכל קול יש משקל זהה בהצבעה, כי לכל אחד מחברי הקבוצה יש את מכלול הידע הדרוש לקבלת ההחלטה”.
  • ” לכל קול יש משקל זהה בהצבעה, כי קיימת זהות מוחלטת במניעים הדוחפים לקבלת ההחלטה על ידי כל אחד מהמשתתפים”.
  • ” לכל קול יש משקל זהה בהצבעה, ורוב קולות אכן מייצג הסכמה על חלופה מיטבית”.

אלא שבחינה של הנחות אלו אחת לאחת מובילה להבנה שבמרבית המקרים הנחות אלו שגויות.

ברוב המקרים קיימת שונות רבה ברמת הידע שיש לכל אחד מהשותפים בנושאים המדוברים. לכן, הקריטריונים הדרושים לקבלת ההחלטה אינם בהכרח נהירים לכל אחד מהמצביעים. בנוסף, גם בקריטריונים המוכרים לכולם, כל אחד מן המצביעים מייחס מידת חשיבות שונה. יתר על כן, לכל חלופה יש יתרונות ייחודיים או לחילופין חסרונות וסיכונים ייחודיים ואלו לעיתים קרובות בעלי השפעה מכרעת על התוצאות האפשריות הנובעות מן ההחלטה, ואף ידע זה בדרך כלל לא מוכר לכולם. לכן ברור שההנחה הראשונה האומרת שלכל אחד מחברי הקבוצה יש את מכלול הידע הדרוש לקבלת ההחלטה, אינה בהכרח נכונה.

קבוצות המתכנסות לקבלת החלטות מורכבות במקרים רבים לא רק מאנשים שונים אלא גם מכאלו המייצגים גופים אירגוניים בעלי עדיפויות ואינטרסים שונים. לא תמיד כל האינטרסים הקיימים והדוחפים לקבלת ההחלטה גלויים וידועים לכולם. לעתים הגורמים המטים לטובת או לרעת חלופה מסוימת הינם זרים לחלוטין לעצם העניין. קיום הטיות בולט אף יותר כאשר יריבויות אישיות, גלויות או סמויות או אינטרסים אישיים משפיעים על דרך ההצבעה. בהצבעה גלויה אף קיים הסיכון של סחף בעקבות הצבעת הרוב או השפעות בשל תחושת לחץ או איום. מכאן, שגם ההנחה על הזהות במניעים הדוחפים לקבלת החלטה הינה לעיתים קרובות שגויה. (מומלץ מאוד לראות את הסרט “משחק המושבעים” להמחשת הנושא).

אפילו ההנחה השלישית שרוב קולות אכן מייצג הסכמה מוחלטת על חלופה מיטבית אינה תמיד נכונה. בהחלטה בין מספר חלופות אפשריות ייתכן מצב אשר בו חלופה מסוימת תהיה מאוד שנויה במחלוקת ועדיין תצבור רוב קולות. אלא שאם היה מתבצע דרוג מלא של כל החלופות האפשרויות היה מתברר שחלופה אחרת, פחות שנויה במחלוקת הינה עדיפה על דעת כולם.

לסיכום – למרות שהצבעה הינה הכלי הנוח ביותר לקבלת החלטות בצוות או בקבוצה בגלל הפשטות והמהירות שבה מתקבלת ההחלטה, ראוי שהשימוש בה יהיה מוגבל להחלטות אשר בהן מורכבות החלופות ועומק הידע אינם מהווים מגבלה.
להחלטות מורכבות ובעלות משמעויות כבדות, תהליך קבלת ההחלטות חייב להיות מבוסס על הצגת נתונים מבוססים והבנת משמעותם על ידי כלל השותפים לקבלת ההחלטה. יש צורך בדיון מקדים לצורך החלפת דעות והיתכנות לשינוי בשיקול הדעת לפני קבלת ההחלטה. הכלים המלווים את התהליך חייבים לנטרל גורמים לא עיניניים, לשקף את הקריטריונים המשותפים החיוניים לקבלת ההחלטה, וכן את היתרונות והסיכונים היחודיים של כל אחת מן החלופות. ראוי שכלים אלו ישמשו בסוף התהליך כתיעוד מוסכם המשקף את הקריטריונים והסיבות שדחפו לקבלת ההחלטה.

 

מנחם חורב – מדריך ומרצה על ניהול והובלה של חשיבה צוותית (כולל סדנאות על תהליך קבלת החלטות בצוותי עבודה).  ספרו “Root Cause Analysis in Process-based Industries” היווה בסיס למתודולוגיות עבודה חדשניות לצוותי פתרון בעיות מורכבות במערכות הנדסיות. בעברו מעל ל – 25 שנות פעילות הנדסית והובלת צוותים במפעלי הייצור והפיתוח של אינטל בישראל ובארה”ב.

Call Now Buttonלשאלות חייג