פוטו – ארכיאולוגיה / מוזיאון הכט

דרור מעיין בעקבות מסעם ההיסטורי בנגב של א’ ה’ פלמר וצ’ פ’ טירוויט דרייק (1869-70)

לדור מצלמות הסמארטפון זה וודאי נשמע הזוי!! בדיוק 150 שנים אחרי מסע הצילום הארכיאולוגי הראשון בנגב, פוסע הצלם דרור מעיין בעקבות פלמר ודרייק, ומצלם באותה הטכנולוגיה העתיקה ובאותם האתרים. לצורך שיחזור מדויק, משתמש מעיין במצלמות מקוריות מהמאה ה-19 (הסטודיו היחיד בישראל לצילום עתיק) ומכין את הנגטיבים מזכוכית באותה הטכנולוגיה של ‘קולודיון רטוב’. את הצילומים הוא מפתח מיד לאחר הצילום באתרים עצמם, באוהל חושך נייד, ממש כפי שעשו השניים במהלך מסעם. כתוצאה מתהליך זה נולדה יצירת אמנות חד-פעמית ונדירה, הזורה אור על תהליך המסע הארכיאולוגי וההיסטורי, ומקנה נופך של השוואה חזותית לחקר האתרים עצמם, ולמידת השתנותם במהלך 150 השנים האחרונות.

תערוכת ‘פוטו-ארכיאולוגיה’ מתקיימת במוזיאון הכט-אוניברסיטת חיפה. אוצרת התערוכה: ד”ר אמה מעיין-פנר. התערוכה תפתח במקביל ליום עיון בו יציגו מומחים, לראשונה בפני הקהילה המדעית העולמית והציבור הרחב, את הממצאים ותוצאות מחקרם הארכיאולוגי, על התמוטטות החברה הביזנטית בנגב.

לפני חודשיים, נהרו לשבטה מעל 300 גופי תקשורת עולמיים, מ’פוקס ניוז’ ועד ‘נשיונל גיאוגרפיק’, כדי לסקר את הדוגמא ההיסטורית הראשונה לפניו של ישוע הנוצרי, בתוך הכנסייה הביזנטית הצפונית בשבטה. דרור מעיין היה צלם המשלחת הארכיאולוגית, וד”ר אמה מעיין-פנר הייתה חברה בצוות המחקר. תוך כדי עבודתם המשותפת בשבטה, נחשפו השניים לתגלית מדהימה – צילומיהם של אדוארד פלמר וצ’ארלס דרייק, שיצאו למסע סקר ארכאולוגי מדעי הראשון בנגב (שבטה, ניצנה, עבדת ועוד) – מסע הרפתקני ומסכן חיים בא”י (עבור אגודת ה-The Palestine Exploration Fund – PEF) עם ארבעה גמלים והגנה של שייח מקומי. הם צילמו לראשונה בהיסטוריה את המונומנטים הארכיאולוגיים הביזנטיים החשובים בנגב, לפני 150 שנים (התיעוד הוויזואלי הבא התרחש רק שלושים שנים אחריהם). בספרו המתעד את המסע המיוחד ((The Desert of The Exodus, 1871 מתאר פלמר את שבטה כ”אתר הארכיאולוגי החשוב והמופלא ביותר שחקר מימיו”. דרור מעיין, מייסד הסטודיו היחיד בישראל לטכניקות צילום של המאה ה-19, החליט להרים את הכפפה ובדיוק 150 שנים אחרי, שיחזר את מסע הצילום של פלמר ודרייק, עם אותן הטכנולוגיות ואותן המצלמות, ובאותה השיטה בדיוק.

את טכנולוגיות ראשית עידן הצילום, למד דרור מעיין אצל הגורו של התחום, פרופ’ מארק אוסטרמן, ממוזיאון ג’ורג’ איסטמן (מייסד חברת קודאק) ברוצ’סטר, ניו יורק. אגב, אותו פרופ’ אוסטרמן יגיע ב-2 לאפריל למוזיאון הכט-אונ’ חיפה, כדובר ואורח הכבוד של הכנס הבינלאומי בנושא פוטו-ארכיאולוגיה במאה ה-19, בחסות תכנית ‘נופי ידע’. לאחר מכן תיפתח בגלריית האוניברסיטה הפתוחה ברעננה תערוכתו של פרופ’ אוסטרמן, אותה אוצר דרור מעיין.

“התצלומים העתיקים נעשים על זכוכית או מתכת”, מסביר מעיין. “בטכנולוגיה של הקולודיון הרטוב מ-1851, אתה צריך לעשות הכול בשטח ומיד. יש להכין את הפלטה במקום, בתוך האתר עצמו, ואז לצלם עם מצלמה עתיקה וכבדה ששוקלת כ- 25 קילו. ישנו ‘חלון זמן’ של כ- 20 דקות במהלכו צריך לצלם, לחזור לאוהל החושך הנייד, לפתח את התצלום, לקבע אותו ולשטוף. אמנם פלמר ודרייק הסתובבו בנגב עם ארבעה גמלים, ואני עם ג’יפ סוזוקי, אבל עדיין עבור כל יום צילום בשטח צריך להעמיס את המצלמות, את המים בג’ריקנים, את אוהל החושך, התאורה האדומה, שולחנות, פלטות זכוכית, כימיקלים וקופסאות האחסון. אם הכול עובד לטובתך – הטמפרטורה מתאימה, כמות האור נכונה, מעט רוחות, עננים ואבק, ואין פלטות שנשברות או מים שנשפכים, ביום טוב של עשר שעות שמש, פלמר ודרייק הצליחו לצלם בין 6-8 תצלומים, וזה בערך היה גם ההספק שלי. מדובר בתהליך ארוך, סיזיפי, יפה ומרתק”.

מתוך תהליך צילום שנמשך מעל שנה, באישורה ועזרתה של הרשות לטבע והגנים, נולדה התערוכה הייחודית הזאת, הכוללת מעל חמישים תצלומים של מעיין לצד כעשרים מתצלומיהם של החוקרים המקוריים, כולם בטכנולוגיות עתיקות של המאה ה-19. הטכניקות שבשימוש כוללות לוח רטוב, הדפסי אלבומין העשויים מחלבון ביצה, הנמרח על הנייר בתהליך מורכב, ויוצר הדפסים בעלי מרקם מבריק, ההופכים רגישים לאור על ידי מריחה בכסף ושטיפה בזהב טהור נוזלי, ומקבלים גוון חום מוזהב שהיה מקובל מאוד במאה ה-19, וכיום נתפס כחם ו”רומנטי”. טכניקה נוספת משנות הארבעים של המאה ה-19 היא הסיאנוטייפ, טכנולוגיית הדפסה בתהליך כימי היוצרת תצלום כחול פרוסי חזק, ומודגמת בתערוכה  בתצלום של הדרך לשבטה.

“מהלך כזה לא נעשה עד כה, לא בארץ ולא בעולם”, אומרת אוצרת התערוכה, ד”ר אמה מעיין-פנר. “כלומר שחזור תהליך מדויק ועכשווי, למסע ארכיאולוגי היסטורי שנערך לפני 150 שנים. כדי להמחיש את הייחודיות של התערוכה, בנינו בחלל מוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה, מיצב מרשים ומוחשי של צילום עתיק במדבר הנגב, כולל חול, סלעים, עצים יבשים, חרסים, גולגולות ועצמות של בעלי חיים, שסופקו על ידי פרופ’ גיא בר-עוז מהמכון לארכיאולוגיה ע”ש זינמן. ברקע המיצב, הגדלנו תצלום עתיק מהמאה ה-19 של נוף מדברי, המתפרס על פני שבעה מטרים ובגובה שני מטרים. בתוך כל ההתרחשות הזאת הקפאנו רגע בזמן של צלם מהמאה ה-19, שהוא עצמו אמנם לא שם, אבל כל הציוד שלו נמצא בתוך הפריים – מצלמה מקורית בת 140 שנים, ציוד צילום מקורי, בקבוקים, מכשירי מדידה, תיק צילום, וכיסא מקורי ששימש קצין מסעות בריטי במאה ה-19, אותו היה מרכיב ומפרק בשטח ומעלה על הגמל או הסוס. כל זאת כדי להעביר קצת מהתחושה, איך זה היה לעבוד בתנאי שטח, בראשית עידן הצילום. בנוסף הפקנו סרט בן שלוש דקות המתאר את תהליך העבודה של דרור מעיין באתרים השונים, והאתגרים בפניהם ניצב. פינה נוספת בתערוכה מוקדשת להתפתחות ראשית עידן הצילום, וכוללת 20 תצלומים מקוריים ונדירים בטכנולוגיות צילום של המאה ה-19, המלווים בהסברים קצרים למבקרים, בנוגע לטכנולוגיה וחשיבותה על רצף הזמן. כך שמדובר במפגש מקיף חוצה זמן, בין ההיסטוריה לעולם המודרני, בין ארכיאולוגיה לטכנולוגיה, ובין יצירה של אז ועכשיו”.

לעמוד הפייסבוק של מוזיאון הכט