קאמפ, ציוני דרך באופנה / כתבת נעה ארבר

צילומים: JOHNNY DUFORT  באדיבות מוזיאון המטרופוליטן

  

מערכות בעיצוב מרק ג’יקובס אביב קיץ 2016  |  מערכות בעיצוב THOM BROWNE אביב קיץ 2017

חלפה שנה ושוב נפרש השטיח האדום במוזיאון מטרופוליטן לאמנות בניו-יורק (MET). כמדי שנה, מזה 71 שנים, חוגג המוזיאון בערב גאלה זוהר, את השקת התערוכה השנתית העוסקת בנושאי אופנה. הפקה יוקרתית, עניינית, משכילה והכי נחשבת, שמופקת בעולם האופנה. ערב הגאלה הראשון הושק ב- 1948 על ידי אשת יחסי הציבור האיקונית אלנור לאמברט כאירוע תרומות לפיתוחו וקידומו של מכון הלבוש שנפתח במוזיאון באותה השנה. בעוד שבשנה הראשונה מחיר כרטיס לאירוע היה 50 דולר, כיום מחירו של כרטיס בודד הוא 35.000 דולר. המעוניינים,”נוהרים בהמוניהם”, ואין הכוונה להמון העם אלא לדמויות מובילות בחוגי העילית החברתית האמריקאית.

  

פרנקו מוסקינו סתיו חורף 1989  |  מערכת לגברים בעיצוב JEREMY SCOTT אביב קיץ 2012

CAMP: NOTES ON FASHION, קאמפ: ציוני דרך באופנה הינו אחד הנושאים היותר מסקרנים שנבחר השנה ככותרת לתערוכה שנפתחה לפני כשבועיים. אין ספק שזו תערוכה יוצאת דופן שלא רק מכתיבה את קוד הלבוש למוזמנים שמתבקשים להתלבש בהתאמה לנושא, אלא שהפעם, ואולי יותר מאשר בפעמים קודמות, התערוכה, ככותרתה, משקפת את רוח האנדרלמוסיה המרחפת על עולם האופנה. תוהו ובוהו של הבנות ותובנות, פירושים וכוונות, אסתטיקות, סיגנונים, טעמים וצבעים – מגוון רחב של תכנים שמלווים את התערוכה האניגמטית. כל כך מורכבת ובעייתית ולא רק בפרשנות הרבת-פנים שניתנת לכותרת, אלא במיוחד בהבנת הנושא היצירתי הטעון. נושא שאילץ את המוזמנים, התופרות או הסטייליסטים שנבחרו להתמודד עם יצירת מערכות לבוש מקוריות – עיצובים שחוצים גבולות אדומים, הולמים, ככפפה, למצעד ה”תחפושות” על השטיח האדום. ואמנם, באמצעות התערוכה, המקיפה יותר מ-250 אובייקטים מתקופות וסגנונות שונים, החל מהמאה ה-17 ועד היום, נחשפות אסתטיקות הזויות, מקוריות ומשעשעות שנותנות מגוון שונה של מענים למונח CAMP.

  

עירום: דמות גבר בעיצוב וולטר ואן בירנדונק קיץ 1957, דמות אישה בעיצוב ויוויאן ווסטווד סתיו חורף 1989-90  |  שמלת קומות של JUN TAKASHI  ל- UNDERCOVER סתיו חורף 2017-18

NOTES ON CAMP הינו מאמר חשוב אותו הגתה, בשנת 1964,SUSAN SONTAG  המנוחה. SONTAG צעירה בתחילת דרכה האינטלקטואלית שגדלה להיות מבקרת תרבות, סופרת, קולנוענית, פילוסופית, מורה ופעילה פוליטית נמרצת, שמאמרה היה מקור השראה לכותרת התערוכה ומסגרת ברורה ומהודקת לממצאים המוצגים בה. אין ספק שהתערוכה מרתקת ובוחנת, במראת האופנה והאמנות, את מהותם המגוונת של מונחים כמו הומור ופרודיה, אירוניה, העמדת פנים, תיאטרליות וראוותנות. ואכן מאמרה של SONTAG משקף, במופתיות, את מכלול המשמעויות השונות שהוענקו ל- CAMP. מילולית ה-  CAMP יכול להיות שם עצם, פועל  וגם שם תואר ו-CAMPING עשוי להיות מהות, תופעה, זרמים באמנות ובאופנה, דברים שנחשפים בתערוכה המכילה מטען רב ערך של ציוני דרך בתולדות האופנה. בתכונותיה הפילוסופיות ניסתה  SONTAG לתת לתופעה מגוון רחב של פרשנויות, היא לא האמינה, למשל, ש”ישנן רגשות זולים או רדודים”, ואת ה- CAMP הגדירה כ”רצינות שכשלה”, כ”אמפטיה  לאנדרוגיני”, כ”אהבת הדבר המוגזם והבלתי טבעי” וכ”התרפקות על חלומות גדלות קיצוניים”. SONTAG לא עצרה ולא חסמה את משאבי דמיונה, באופייה המגובש, הלוחם והסובלני, היא הפיקה אין סוף של רעיונות וביקורות. לדעתה הפילוסופית ה-CAMP  איננו מושג העוסק במחנאות והתקבצות בלבד, ושלמעשה “השיח על CAMP  הוא בגידה במונח עצמו”. אלא שמאז שהיא עצמה החלה לדון בזהותו של המונח הוא הפך למושג משמעותי נפוץ, שלדבריה מתייחס לקיצוניות, להגזמות ולראוותנות, ולכך הציבה SONTAG דוגמאות שה-CAMP  הוא :  “גבורה של אלו שלא מצפים מהם שיהיו גיבורים”, “אהבה לטבע האדם”, “יומרנות מוגזמת”, “נדיבות ואושר נטולי גבולות”, “תקווה אינסופית”, “ילדותיות נצחית”, ו- CAMP  זה גם “אשה משוטטת בשמלה מעוצבת מ-3 מיליון נוצות”. אכן, מקבץ של השגות הזויות שהפכו למציאות רלוונטית. עובדה שמחדדת את דבר קיומו של ה-CAMP למרות היותו מושג אבסטרקטי חסר תכנים מעמיקים, והיגיון צרוף.

  

שמלת כלולות של ALEJANDRO GOMEZ PALOMO אביב קיץ 2018  |  שמלה בעיצוב VIRGIL ABLOH סתיו 2018

כיום, ניתן לומר, שהקאמפ מצוי בכל מקום ורבים, בדרך זו או אחרת, מתקאמפנים. אחד ממובילי הקאמפיזם הוא “מלך השמש” לואי ה-14 שהנחיל לחצרות המלוכה והאריסטוקרטיה הצרפתית והאירופאית את הרישיון לקאמפ, לראוותנות מוקצנת שאיפיינה את סגנונו, מלבושיו ואורח חייו, עובדה שמצאה את ביטויה בנטישתו של לואי ה-14 את פריז ה”פרובינציאלית” לטובת ארמונות ורסאי המפוארים והמסנוורים, סמל למורשת האולטימטיבית של ה-CAMP. פוזה הייתה אחת מתכונותיו של המלך הראוותן ומילה הולמת לתופעת ה-CAMP, ברוב המקרים היא מעידה על עשיית רושם, אך לא בהכרח במובן החיובי. רשימה מכובדת של דמויות קאמפ סטריאוטיפיות מצויות בהסטוריה של הלבוש החל בדמותו הגנדרנית של ה”דנדי” בסוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19, גבר שמאמץ סממנים נשיים ורומנטיים לסגנון לבושו. ביניהם, אז ועכשיו, ניתן למנות  חוג רחב של אינטלקטואלים, סופרים, אנשי דעה והומוסקסואלים שאהבו את החזות הטרנסית. חוג רחב של מעצבי אופנה נוהים אחר ה-CAMP, אחד הבולטים ביניהם הוא צ’רלס ג’ימס ממוצא בריטי – אמריקאי, דקורטיביסט מופלג שעיצב שמלות נשף פומפוזיות מזוהות עם הנחותיה של SONTAG שהקאמפ הוא ראוותנות קוטבית, ג’ימס אולי לא היה ראוותן במובן הרע של המילה, אך היה אחד הקוטוריירים החשובים במאה ה-20 שעיצב שמלות משוכללות ומהוללות באיכותן ותפארתן והטביע חותם נצחי על האופנה העילית. גם קריסטובל בלנסייגה הקוטורייר הספרדי, נחשב כאחד מגדולי דור שנות ה-20, שעיצב שמלות בייבי דול מבדי משי שקופים ומלמלות והצטיין בסגנונו הטעון אך מקורי.  טיירי מוגלר הצרפתי השכיל בכישוריו הדימיוניים והיצירתיים להוציא את הבגדים מהקשרם הרלוונטי ולהפוך אותם, לא אחת, לקוריוז קאמפיסטי. בהתאם לפילוסופיה של SONTAG גם קוקו שאנל נפלה ברשת הCAMP-, שאופיין במיוחד בסגנון לבושה האישי והחדשני לתקופה, אך בהחלט לא אפיין את סגנון העיצובים למותג שאנל. ואכן מעצבים נוספים רבים ממעצבי המאה ה-20 וה-21 עונים על הקריטריונים הפילוסופיים של SONTAG, החל בז’אן פול גואטייה וג’ון גליאנו האקסטרימיסטים, עיצוביה האמנותיים ופחות ריאליסטיים של ריי קוואקובו היפנית, עיצוביהם הדעתניים-פוליטיים-חברתיים של ויוויאן ווסטווד ופרנקו מוסקינו, העיצובים החוצניים של אלכסנדר מקווין, עיצוביהם הטכנולוגיים של ויקטור ורולף ההולנדים, פריטי הלבוש הקינטיים של יוז’י יממוטו היפני והוסיין שאלאיין הבריטי, העיצובים הטעונים בגזרות הזויות של גארת’ פיו הבריטי, והמינימליזם הקיצוני, הגובל בראוותנות, שמאפיין את סגנונו של ראד הוראני הקנדי שמוצאו  ירדני, או איריס ואן הארפן ההולנדית- נושאת דגל אופנת התלת מימד שממזגת טכנולוגיות מתקדמות עם מסורת העשייה של האופנה העילית.

  

מערכת בעיצוב ALESANDRO MICHELE לגוצ’י סתיו חורף 2016-17  |  מערכת בעיצוב ג’רמי סקוט למוסקינו קיץ 2018

כל הפרשנויות וההגדרות השונות למונח CAMP באות על חשבונם של התכנים החסרים בו, מסביר אנדרו בולטון, האוצר הראשי של מכון הלבוש במוזיאון המטרופוליטן, שמיסגר את התערוכה בפילוסופיה של SONTAG. אכן מונח חמקמק שמשקף את המוזרות שבחיבורים אקראיים או כפויים, בדומה להצטלבותה של אמנות גבוהה לאומנות פופולרית, השילוב הקוטבי בין אופנה עילית לעממית או בחיבור המאולץ בין מגדרים ובמיזוגם של פריטי לבוש נשיים וגבריים. האמנם התערוכה נותנת תשובות על מה הוא נכון וריאלי או מה מוטעה והזוי, מה שריר או מה בר חלוף?

בהמשך לרוח הפילוסופית יומרנית שמלווה את התערוכה ניתן לומר שהתערוכה מאפשרת ללמוד על דרכיה הפתלתלות של האופנה בזמנים של תהילה ובעתות של משבר, כאשר היא זורמת וכאשר היא תקועה. במיוחד כיום, כאשר ניראה שהאופנה ניצבת על פרשת דרכים, יש לתערוכה ערך מוסף משחרר שמתיר לגעת ולהתנסות גם בתרבויות, אמנויות, סגנונות  והתנהגויות שאינן מקובלות ואפילו מאופיינות, לכאורה, בטעם רע, בהגזמות יתרות וראוותנות מופרכת. האמנם כל זה בהיר ומובן, נכון ורצוי שיקרה בעידן הפכפך כאשר עולם האופנה מקרטע וגם גולש על גלים גבוהים ואל חזיתות מנוקרות, בדרכים חסומות ובנתיבים ללא מוצא ? והאמנם התערוכה מעניקה חוקיות לחציית גבולות, להתכרבלות בסטיילינג חריג ולא מקובל, להעמסת סגנונות מקוטבים ואסתטיקות מנוגדות, לשידוך בין חזות המינים  ובין החדש לישן, האלגנטי לפשטני ואפילו בין ירוק לכחול, אדום לוורוד או כתום ….? או מייגוד…! ואכן הכרנו את ציוני הדרך המגוונים ואת המסלולים הפתלתלים של האופנה אך האם התערוכה מצליחה לתת מענה לשאלה מה הם המסלולים הנכונים ומה יהיו  מסלוליה העתידיים?

  

מערכת בעיצוב BETRAND GUYON  לסקייאפרלי קוטור סתיו חורף 2018-19  |  שמלה בעיצוב JEREMY SCOTT  למוסקינו לאביב קיץ 2017

יתכן שתערוכה מורכבת כמו זו איננה מוציאה ואינה צריכה להוציא את המבקרים שלווים, מבינים ומסכימים אלא להעניק להם את היכולת לשאול שאלות, גם אם אין לכולן תשובות.  אכן מטרה עניינית ומבורכת לכשעצמה. וכך גם סיכמה SONTAG  את השגותיה באמירה הפילוסופית:  CAMP”הוא סימן שאלה שקוויו לעולם לא יתיישרו לסימן קריאה”. יתכן שגם עתידו של עולם האופנה הוא אניגמה, סימן שאלה גדול שקוויו לעולם לא יתיישרו לסימן קריאה.

Call Now Buttonלשאלות חייג