ב – ROM- “רויאל אונטריו מוזיאום” בטורונטו, התקיימה לאחרונה תערוכה דוקומנטארית בנושא אופנה לחיים אמיתיים: עיצובים לאנשים יושבים. תערוכה שמציגה אופנה אחרת ושונה מזו המוצגת בירידים, תצוגות ואירועי אופנה שדנים במגמות אופנה מקובלות, בין שהיא אופנה עממית או עילית, זוהרת או רדיקאלית המיועדת לאנשים “יפים”, בריאים ובעלי נתונים פיזיולוגיים מושלמים.
זו לא הייתה אופנה המיועדת להמונים או לאצולת הממון, שגומעת מסלולים גרנדיוזיים בבירות האופנה או על שטיחים אדומים לוהטים. התערוכה אמנם התקיימה במוזיאון אך לא כהוקרה לכישוריו החלוציים והאמנותיים של מעצב זה או אחר, לכבודם של אחד מאיקוני האופנה החיים, או לזכרם של אשפי האופנה שכבר אינם. ואמנם נחוצה מידה לא מבוטלת של אומץ ורגישות כדי לדון, על במת מוזיאון, בנושא דוקומנטארי טעון כל כך. הרעיון לתערוכה נהגה מתוך מניעים הומניטאריים וכתמיכה בשוויון הזדמנויות חברתי. ואכן מארגני התערוכה יזמו דיון ויזואלי, מלווה בהסברים הנוגעים לבעיות הלבוש שמעסיקות אנשים בעלי מוגבלויות; אנשים משותקים, בעלי נתונים פיזיולוגיים חריגים, דפורמציות וסימטריה פגומה שנאלצים לנוע על כיסאות גלגלים. התערוכה הייחודית דנה במציאות רגישה אך גם הייתה מעודדת ותומכת ובעיקר מעוררת חשיבה ואמפטיה לאוכלוסיה המיוחדת. לאנשים שאינם מוצאים תשובות הולמות למצבם הרגשי והנפשי, וגם לא פתרונות לבוש הולם ואסתטי בסדנאות האופנה הקונבנציונאלית.
את הדגמים לתערוכה עיצבה איזי קאמילרי, מעצבת קנדית בעלת ותק וניסיון רב ואחת המעצבות הראשונות בעולם שעוסקת באופן מקצועי בעיצובים פונקציונאליים לאנשים שיש להם מוגבלות פיזיולוגית כל שהיא. על מנת להסביר את טיבה של האופנה המיוחדת הוצגו במקביל גם פריטי לבוש שהושאלו מארכיון האופנה והטקסטיל של המוזיאון, בגדים שעוצבו במאה ה-18 וה-19, ששיקפו את סגנון החיים והלבוש, באותן השנים, ובמיוחד לבוש שהיה מיועד לפעילות במצבים של ישיבה. בין הדגמים יש לציין את חצאית הרכיבה על סוסים-חצאית מקסי אסימטרית, שצדה האחד ישר והשני מתרחב, אותן נהגו ללבוש נשים שרכבו על סוסים כששתי רגליהן מופנות לצד אחד, או שמלת מחוכים, בצללית האות “L” שמעכה והצרה את המותניים, עיוותה ופגמה במבנה הצלעות והאדירה את האחוריים המרופדים. פריטי לבוש היסטוריים אלה שימשו מקור השראה טכני ויצירתי לקאמילרי ולקו IZ ADAPTIVE – “אופנה בהתאמה” שהקימה.
האוסף בתערוכה כולל מקטורן עור מרוכסן בתחכום, מעיל טרנץ’, שמלת כלה חליפת טוקסידו לחתן, חצאית בהשראת חצאית רכיבה, חצאית מקסי מג’ינס ומכנסי רכיבה לגבר. בנוסף כוללת התערוכה דגמים נוספים מאוסף העיצובים של קאמילרי ביניהם מעיל שעוצב מפרוות שועל למריל סטריפ לתפקידה בסרט “השטן לובשת פרדה” ושמלת ערב מהודרת וגמישה, מעוצבת מחוליות מתכת מחוברות ברצועות אלסטיות שמאפשרות התאמה מושלמת למבנה גוף כל שהוא גם של נכות.
על מנת להבין את המהות השונה של הבגדים המוצגים נפרשו, בצמוד להם, איורי הגזרות המיוחדות שהותאמו למבנה גופם של המוגבלים, כמו גם פתרונות טכניים שמקלים על תהליך לבישת ופשיטת הבגדים המיוצרים מבדים נוחים וגמישים, בגזרות מותאמות לצללית L (שנוצרת במצב ישיבה), שמאריכות את הבגד בגב ובמושב בעוד שחלקם הקדמי של הבגדים קצר יותר ומונח על הגוף ללא דופי, נטול עודפי בד וקימוטים. למרבית הבגדים גזרה מתרחבת ונוחה, החצאיות ארוכות ורחבות וכך גם החולצות והמכנסיים, מה שמאפשר להצניע את אמצעי העזר להם זקוקים הנכים. רכיסת הבגדים פשוטה ונוחה, בין השאר בעזרת רוכסנים שחוצים את הבגד לאורכו ומאפשרים לשלוף כל חלק בנפרד, כמו גם השרוולים שחוברו לגוף המקטורן עם רוכסנים. רכיסת כפתורים בחולצות ומקטורנים הומרה ברכיסות מגנטיות או סרטי “ולקרו” משתדכים.
הצוות שליווה את הקמת התערוכה, היה מעורב בכל השתלשלות האירועים והמפגשים, הצפויים והמפתיעים שנרקמו ביניהם ורקמו את חווית הפרויקט מתחילתו ועד להקמתו בין כותלי ה- ROMשזכה בפרס היוזמה והמובילות להסרת מחסומים בתנועתם של המבקרים במוזיאון.
בשנים האחרונות הוצגו במספר בירות אופנה ביניהן לונדון, ברלין, ניו-יורק ומוסקבה, תצוגות בהן נעו על המסלולים דוגמניות ודוגמנים בכיסאות גלגלים. יוזמה שנגעה למקומם של הנכים בחברה, זכותם ויכולתם לעסוק בדוגמנות כמו בתפקידים ומקצועות אחרים כמו ספורט, תחרויות אולימפיות, תחרויות מחול, או בכל תחום אחר שיותאם לכישורים וליכולות הפיזיות שלהם.
לדמויות שהובילו את מיזם התערוכה במוזיאון ROM הייתה השקפה אחרת, הם לא התכוונו לעורר שיח על שוויוניות חברתית או לנסות לפתור בעיות תעסוקה וגם לא להראות מה אנשים בעלי נכויות מסוגלים לעשות למרות נכותם. מטרת התערוכה הייתה להפנות את תשומת לבו של הציבור למציאות המורכבת בה מתנהלים הנכים ולאמצעים היצירתיים והטכנולוגיים בעזרתם ניתן להקל על בעלי מומים מולדים ומצטברים. הכוונה הייתה ברורה וממוקדת וניסתה להבהיר את מקומה הלגיטימי של האופנה האחרת שמשתלבת עם צרכים פונקציונאליים.
הרעיון החל לקרום עור וגידים לאחר שדר’ אלכסנדרה פאלמר ALEXANDRA ,PALMER אוצרת בכירה במדור לטקסטיל ואופנה במוזיאון ROM , התוודעה לחנות של קאמילרי בטורונטו, חיברה קצוות ובין אנשים, אצרה מוצגים ומידע עד להגשמתה המושלמת של התערוכה. “אני מאמינה שהתערוכה תעודד את המבקרים לבחון מחדש את מקומה של האופנה בחיי היומיום ותסייע להם להבין את חזון האופנה הפונקציונאלית”, אמרה פאלמר בדברי ההקדמה לתערוכה. פאלמר בעלת תואר B.A בתולדות האמנות באוניברסיטה של טורונטו, תואר M.A באופנה וטקסטיל באוניברסיטה של ניו יורק ודוקטורט בהיסטוריה של העיצוב באוניברסיטה של ברייטון עסקה בנוסף גם בעיצוב בגדים וכובעים שנמכרו בבוטיקים בניו-יורק. כיום היא עוסקת בכתיבת קטלוגים למוזיאונים ברחבי העולם, אוצרת תערוכות, נותנת הרצאות אקדמיות ועוסקת בכתיבה על ההיסטוריה של האופנה. איזי קאמילרי – IZZY CAMILLERI, מעצבת אופנה קנדית ותיקה, המוכרת בעולם כגזרנית מעולה שמתמחה בעיצוב פריטי לבוש אופנתיים, בגזרות מתוחכמות ומשוכללות התומכות בנוחותם המקסימאלית של היושבים על כיסאות גלגלים אך מתקשים למצוא בגדים הולמים לטעמם האישי ולצרכיהם הספציפיים. אנשים שמחפשים סגנון לבוש נוח ואסתטי שגם מצניע מומים מולדים ופגעים גופניים שנגרמו בתאונות או מחלות. קאמילרי נשאבה לנושא לאחר שפגשה את העיתונאית הקנדית ברברה טרנבול – BARBARA TURNBULL, המשותקת בפלג גופה התחתון. טרנבול שנבחרה לנשיאת כבוד של התערוכה נורתה, בנערותה, במהלך שוד שהתרחש כאשר עבדה כקופאית בחנות. טרנבול בקשה מקאמילרי לעצב לה שכמיה בגזרה שתתאים למצבה הפיזי, השכמיה המוצלחת אתגרה את קאמילרי להשיק קו של אופנה ניתנת להתאמה – ADAPTIVE IZ. אין ספק שטרנבול הייתה המסנגרת המתאימה ביותר לצוות ונחישותה אכן הוכיחה זאת. לאחר הפגיעה ולמרות נכותה סיימה טרנבול תואר B.A בעיתונאות, עבדה כעיתונאית בכירה בעיתון סטאר הקנדי, כתבה אוטוביוגרפיה – “להביט במראה” בו היא חשפה את סיפור הפגיעה ששיתקה אותה ולאחר מכן את הספר “מה שאני יודעת: לקחים מ-30 שנות נכותי”. את הרווחים מספריה היא תורמת לתמיכה במחקרי שיקום של אנשים עם פגיעות בחוט השדרה ובהענקת פרסים שנתיים למדענים העוסקים במחקרים נירולוגיים. בנוסף היא מרבה לעסוק בפעילות ציבורית, זכתה בתארי הצטיינות שונים ביניהם דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות בקנדה.
דר’ דניאל שייפוק, על גלגלים, בתצוגה של קארי האמר בניו – יורק.
דמות אחרת שנבחרה כנשיאת כבוד של התערוכה היא ז’אן בקר-JEANNE BEKER, בעלת רקורד עשיר בתחום המדיה והאופנה הבינלאומית. בנוסף היא אחת בין 100 הנשים המשפיעות בקנדה, היא כתבת מוכשרת, מבקרת אופנה ובעלת טורים אישיים בנושאי אופנה, יופי וסטייל. דמות איקונית מובילה בעולם האופנה הקנדי והבינלאומי, אישיות מעוטרת ברשימה מכובדת של פרסים על תרומתה לתקשורת ולתעשיית האופנה הקנדית. בקר קיבלה פרס למצוינות קנדית בפסטיבל בנאף היוקרתי לתקשורת ופרס האקדמיה הקנדית לקולנוע וטלוויזיה שהוענק לה על תרומתה לתקשורת הקנדית והבינלאומית. דמויות נוספות שתרמו באישיותם המיוחדת השראה לתערוכה, היא מעיין זיו, צלמת קנדית מצליחה שלמרות הנכות וההיצמדות לכיסא גלגלים הפכה לצלמת אוטודידקטית אמיצה ומוכשרת שזכתה בפרסים והערכה מקצועית. גם לוק אנדרסון, ספורטאי קנדי מצטיין בעבר ומהנדס בניין בהווה, נפגע בנסיעה אתגרית על אופנים והפך ליושב על כיסא גלגלים. מאז הפגיעה נאבק אנדרסן לקדם תכנית לאומית לנטרול ממפגעים סביבתיים שמונעים מאנשים הגעה נגישה למקומות ציבוריים.
התערוכה עוררה עניין רב הן ברמה הויזואלית והאינפורמטיבית וכן ברמת החשיבה וההתחשבות הרגשית של יוצריה לחשוף מציאות שהציבור הרחב לא נחשף אליה, ולהציג תחום כל כך בסיסי כמו לבוש שמלמד שניתן למצוא פתרונות טכנולוגיים ויצירתיים, נוחים וגם אסתטיים גם לנכים.
מי שהשכילה להציב את הנכות לדיון ציבורי, היא ריי קוואקובו המעצבת היפנית של “קום דה גרסון”. קוואקובו עיצבה בשנת 1997 קולקציית נכות מתוך כוונה להציב לדיון את נושא היופי והכיעור. היא לא עיצבה בגדים לנכים אלא בגדים שהופכים אנשים רגילים לנכים בעלי דפורמציות, עקימות וחטוטרות מתוך כוונה ליצור שיח הדן בשאלה השנויה במחלוקת מה יפה ומה מכוער ומי מורשה או מאושר לתת תשובה החלטית לשאלה.
התערוכה ב -ROM איננה גדולה וגם לא ראוותנית, אלא תערוכה קטנה שמעוררת הרהורים גדולים. תערוכה יוצאת דופן, משכילה ומעוררת מחשבה והערכה לחשיבה הרגשית והמעשית שהושקעו בה. חרדת הנכות לא הייתה הגורם שהוביל להצבתה אלא להפך. היוזמה שעמדה מאחורי הפרויקט נבעה מהדחף להציב עובדות קיימות שהמודעות להן עדיין שולית. היא נהגתה ונאצרה בסיוען של דמויות חזקות בעלות סיפור חיים עשיר שחוו התמודדויות ואתגרים רגשיים ונפשיים. אנשים מיוחדים שכל אחד בתחומו הגיע להישגים חברתיים, תרבותיים, אקדמיים וגם פיזיים משמעותיים, אנשים בעלי יכולת התמודדות והישרדות שסיפור חייהם השתנה ברגע.
