הגיע הזמן לשיתוף ציבור אמיתי ולא למראית עין, למען הדורות הבאים / זאב וייס מהנדס “קנה מידה”

בשני העשורים האחרונים מדינת ישראל מצויה בתנופת פיתוח אדירה. פרויקטים ארוכי טווח בתחום התחבורה, התשתיות והבינוי העירוני כבר עלו על השטח, ומשנים את נוף החיים של כולנו.

השינוי ניכר בנתיבי התחבורה והרחובות המוכרים, בגינות העירוניות, בשטחי המסחר, במוסדות החינוך ובעיקר השינוי ניכר באורח החיים שלנו. לאן שלא נפנה, החיים שהורגלנו אליהם משתנים מן הקצה אל הקצה. ניתן להניח כי שינוי כה דרמטי בנוף העירוני ובאורחות חייהם של מליוני ישראלים, המשפיע ישירות על חייהם היומיומיים, יתקבל בערוצים דמוקרטיים.
לצערנו בישראל ישנה בעיה, לכל ועדה הוקמה ועדה עוקפת מזורזת ובלבד שלא יתבזבז זמן יקר, גם במחיר שיתוף הציבור ופגיעה בהליכים הדמוקרטיים.

הכוונה בהליכים דמוקרטיים היא לרגולציה המסדירה את תהליכי שיתוף הציבור בתכנון בישראל. חוק התכנון והבנייה אמנם עושה זאת ע”י הטמעת סעיפי שיתוף ציבור הנשענים על שלושה עקרונות משפטיים מרכזיים: עקרון השקיפות, עקרון הדמוקרטיזציה של ההליך המנהלי וזכות הטיעון, אבל הוא בעיקר למראית עין. הסעיף הנוגע לדמוקרטיזציה נוגע בדיוק בנקודה החשובה ביותר: ״הגברת הסולידריות של היחיד עם הממסד ושמיעת דעתו של הרוב הדומם״. אבל בישראל כמו בישראל מדובר על מראית עין בלבד. הסעיפים המתייחסים לשיתוף הציבור לא באמת משתפים את הציבור, הם ניתנים לבחינת הציבור רק לאחר התכנון, כלומר הם מיידעים את הציבור ולא משתפים אותו. כלומר –  יש כבר מתווה וכעת נותר רק ליידע. דבר זה מעקר את יכולת האזרח להשפיע במקרה הטוב ונתון לכשל תכנוני בקנה מידה רחב במקרה הגרוע.

אסור ששיתוף ציבור תהיה רק סיסמא. זוהי הבטחה שאנחנו נותנים לדורות הבאים שקיבלנו עבורם את ההחלטות הטובות ביותר שיכלנו לקבל. ההחלטות שאנו מקבלים ישפיעו על חייהם של ילדינו, נכדינו ועל עתידה של החברה כולה. מדובר על כל תהליכי קבלת ההחלטות של אזרחי המדינה בעוד 50 ומאה שנים. היכן לגור? היכן לקנות דירה? היכן לעבוד? היכן להקים משפחה?  כמה כסף להרוויח? ועוד יושפעו מההחלטות שאנחנו, האזרחים ומקבלי ההחלטות מקבלים כעת. על מקבלי ההחלטות מונחת אחריות בקנה מידה היסטורי רק אם ישכילו להבין זאת/

הדוגמא העדכנית ביותר היא תשתיות הסעת ההמונים בגוש דן. גוש דן הוא הבירה העסקית של מדינת ישראל. מדובר במנוע הכלכלי הישראלי ועתידה הכלכלי של המדינה מונח על כתפיו הרחבות של הגוש, מחדרה עד גדרה. למעלה מארבעה עשורים התעכבה התוכנית להקמת מערכות הסעת המונים בשל שיקולים פוליטיים מחד וראייה צרה וביורוקרטית מאידך, דבר שהוביל את גוש דן לעברי פי פחת תחבורתי.

גם לאחר שהתכניות יצאו אל הפועל, שיתוף הציבור היה בגדר המלצה ונמהר מדי. והנה כשכבר יצא הפרויקט אל הפועל ונדרשות כעת החלטות נוספות, עולים קולות חדשים המבקשים לקבור את הפרויקט התחבורתי החשוב ביותר לישראל בשל שיקולים פופוליסטיים וכמובן ללא כל שיתוף של הציבור. ההשלכות לכך הן הרסניות.

עם רצף ההחלטות של נציגי הציבור מתמודדים כעת מיליוני תושבי הגוש ועוד מיליוני ישראלים אחרים שמגיעים אליו לעבוד -. את פקקי הענק שעולים לכל המשק מיליארדי שקלים בכל שנה, ואת ההשפעה הישירה על קבלת מיליארדי החלטות פרטניות של אזרחים בהווה ובעתיד אי אפשר לכמת עדיין.

קיימת כיום קשת רחבה של כלים להציג תוכניות עתידיות, עם מעט גמישות ויצירתיות ורצון של רשויות התכנון ניתן לבצע זאת בפועל. ישראל היא מדינה עם למעלה מ-9 מיליון תושבים ופיתוח הוא בלתי נמנע, אבל הגיע הזמן שנתחיל לקבל החלטות כמו מדינה שפניה לעוד מאות שנים של קיום ולא של מועד הבחירות הבאות.

לאתר

חזרה לחדשות ועדכונים

אני רוצה להשאיר פרטים ושיצרו איתי קשר