על השבחת גזע, מין יזום, והתערבות המדינה

מאת: ד”ר אושי שהם קראוס
דימוי באדיבות: peacay

השאלה אודות התערבות המדינה בחברה ובכלכלה היא שאלה מורכבת וישנן גישות רבות בנושא. מהליברליזם המתעב את התערבות זו ומאפשר אותה רק כדי למנוע מאדם מסוים לפגוע בשכנו, דרך מדינת הרווחה הקיינסיאנית שמתערבת בכלכלה ועד לקצה הטוטליטרי – המשטר הסובייטי למשל, שלא מאפשר זכויות אדם בסיסיות.

דוגמא קיצונית ורלוונטית לימינו של התערבות ניתן לראות בנושא השבחת הגזע. אם זה נשמע מזעזע אני חייב להגיד שלא בטוח שאנחנו רחוקים משם. פרוצדורות רפואיות כיום “מנפות” עוברים חולים, פגומים ונכים. עובר עם חיך שסוע, למשל, לא ישרוד. הצעד הבא יכול בהחלט להיות יצירה מודעת של סדרות אנשים מושלמים. אחד מהאנשים שרצה התערבות כזו בהשבחת הגזע, בתוספת חינוך חינם לנוער, וחלוקת עבודה יוצאת דופן היה טומאזו קמפנלה, נזיר איטלקי בן המאה ה-16. קמפנלה, שרוב חייו היה אסיר פוליטי – דתי, מציג את הגותו באחת האוטופיות המעניינות שנכתבו, “עיר השמש” (בעברית בהוצאת נהר ספרים).

תמונה


מדינה מתערבת
רבים מאיתנו יזדעזעו לקרוא את קמפנלה. המדינה, לפיו, נכנסת לתוך כל סנטימטר בחיים הפרטיים שלנו. ג’ון לוק, אבי הליברליזם שלנו, ואפילו לורד קיינס, אבי גישת התערבות המדינה בכלכלה, היו בוודאי מסתייגים. ובכן, המדינה הזו מנוהלת כמובן על ידי פילוסופים. לא מדובר כאן במורים לפילוסופיה כמוני או כמו רוב החברים שלי, אלא בחכמים ביותר. בעצם, אפשר לקרוא למדינה כזו בשם “אריסטוקרטיה”. בימינו אריסטוקרט נחשב לפרזיט שנולד למשפחה ידועה; למשל וילים וינדזור, נכדה של המלכה אליזבט הראשונה, אבל פירוש המושג ומשמעותו ביוון העתיקה היתה שונה – משעותו היתה ‘שלטון הטובים ביותר’. אצל קמפנלה אלה החכמים ביותר והמתאימים ביותר למשרות שלהם. מי קובע? ובכן, החכמים יודעים לזהות חכמים אחרים והאחרים חכמים מספיק כדי לקבל את מרותם.

ואיך חיים במדינה כזו? ובכן, החיים נקבעים מראש על ידי המומחים המתאימים ביותר. כל האזרחים ישנים במגורים משותפים. אלה חדרי שינה עם שירותים. החדרים מסומנים באותיות האלף בית וכל שישה חודשים מתבצעת על ידי המומחים החלפה ומיון של הישנים. בכל אחד מחלקי העיר יש מטבח ציבורי ומחסן מצרכים. יש שם כמובן ממונה על הסדר שרשאי אפילו להצליף במפריעים. הממונה הזה נבחר, כמובן, גם הוא על ידי המומחים.

השולחנות ערוכים בשתי שורות. אחת לנשים ואחת לגברים. בכלל, הארוחה כאן מזכירה ארוחה במנזר. יש אדם שתפקידו להקריא לאוכלים חומר תיאורטי לשם השכלתם ואפילו שרים ומנגנים בזמן הארוחה. לא מפתיע, שכן קמפנלה התחיל כנזיר.

המנות שונות אחת מהשניה ומותאמות למקום עבודתו של האוכל. אדם שעובד עבודה פיזית מתישה יזכה לכמות מזון גדולה יותר. ומי מחליט? המומחים. כאן הרופאים הם אלה שמייעצים לטבחים מה להכין למי. הרופא הוא זה שמייעץ לחייט גם על הבגדים שיתאימו לכל אחד, אלא שהבדים והצבעים אחידים. גם השמות לא נקבעים על ידי ההורים, כי אין הורים. את זה נראה בהמשך.

הפילוסוף הראשי המכונה “המטפיזיקן” מחליט על השם ומתייעץ במדע האסטרולוגיה שקמפנלה מעריך כמדע מהימן. כמו בקיבוץ, יש אנשים שעובדים בחדר האוכל וערכם אינו פחות, כפי שארע בקיבוץ בסוף ימיו. כל עבודה נתפסת כלמידה של משהו חדש ולכן כל עבודה מכבדת את בעליה. התושבים מחלקים בניהם את העבודות, עובדים כארבע שעות ביום וביתר הזמן נהנים מעשיה תרבותית. איך זה שהעבודה מועטה כל כך?

בנאפולי, כך קמפנלה מסביר לנו, יש שלוש מאות וחמישים אלף איש אבל עובדים בה רק חמישים אלף. הם אלה שנושאים בנטל. בעיר שמש המצב שונה – כולם עובדים. חוץ מזה, כולם משתמשים בחפצים מהמאגר הכללי ולכן אין עניים ועשירים וגם לא רכוש פרטי. נשמע כמו קיבוץ, לא?

ריבוי וזיווג
שיא ההתערבות הוא בהסדרת הילודה וההזדווגות. כל אלה מנוהלים על ידי המומחים. המדריכים של הצעירים מזהים מי מהם כבר מוכן ליחסי מין. הם גם בוחנים אילו איברים מתאימים זה לזה, עד כדי כך. מכאן הזוגות מתמיינים על ידי המומחים. הם מזדווגים מדי שלושה ימים ובאופן הבא: נשים יפות ובריאות עם גברים יפים ובריאים. נשים שמנות עם גברים רזים ולהיפך. זו הדרך הימי ביניימית של קמפנלה לייצר צאצאים מאוזנים, רזים ויפים. כל זה כמובן הוא סקס לצורך התרבות. גם סקס חופשי קיים אבל הוא נעשה עם נשים הרות או עקרות. אם אישה לא נכנסת להריון ממישהו משדכים אותה למישהו אחר ואם היא נתפסת כעקרה היא מותרת לכולם. סקס חופשי וללא פיקוח עם מי שרוצה. אחרי הלידה מטפלות הנשים בתינוקות שלהן בעצמן. הן גרות בבתים מיוחדים ומניקות כשנתיים. כשהילדים נגמלים הם נלקחים מהאם ומועברים להדרכה, שם הם לומדים ומתפתחים.

חינוך חינם
המדענים שבעיר מלמדים בדרך מיוחדת מאוד. הם מציירים את התיאוריות המדעיות ואת הנוסחאות, וממחישים בציורים קונקרטים על חומות העיר. באמצעות צורות גיאומטריות, מפות של ארצות העולם, מערכות כתב ודקדוק של שפות זרות, עשבים ועצים (בוטניקה) – כל אלה מצוירים על הקירות. בגיל שלוש מתחילים ללמד את הילדים אלף בית. המורים נודדים עם הילדים בין החומות ומלמדים אותם מקצועות שונים. כמו כן, הילדים נשלחים לסדנאות של בעלי מלאכה, לעבודה בשדה ולרעיית צאן. כל אדם בעיר שמש הוא בעל השכלה חקלאית ויכול לעבוד בשדה או עם הצאן. אבל כל אחד עובד בעבודה שנקבעה לו. מי קובע? המומחים.

לסיכום, מדינת מומחים מהונדסת תנסה לספק לכל אדם את כל מה שהוא צריך בחיים בתחום הפיזי והרוחני, כל דבר מלבד חופש. אנו נשארים עם השאלה, האם זו אוטופיה או חלום בלהות? ניתן להשוות בין הליברליזם בו מתקיימים עוני ודלות רבים לבין המשטר הסובייטי למשל, בו העוני מופחת אך אין חופש. מה עדיף? עם הקורא התשובה. 

למעוניינים להעמיק; טומאזו קמפנלה – עיר השמש,  הוצאת נהר ספרים. מאיטלקית ארנו בר, הקדמה מאת ראובן מירן ואחרית דבר מרתקת של מירי אליאב – פלדון.

_
ד”ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה, מלמד בבית הספר לכלכלה של המכללה למינהל ובחוג לתקשורת במכללת ספיר. ניתן ליצור איתו קשר ולהוריד חינם עשרות טורים לימודיים שכתב, וכן את רשימת ההרצאות המעודכנת שהוא מעביר לקבוצות ולחברות. אתם מוזמנים להאזין תכנית הרדיו השבועית שלו ‘קצה הקרחון על חברה וכלכלה’  יום רביעי לאחר חדשות 12 ברשת א’ של קול ישראל. 

חזרה לחדשות ועדכונים

אני רוצה להשאיר פרטים ושיצרו איתי קשר