פנטזיה על סקס נקי מכל מטען מוסרי / “לטאן – בין שני חורים שחורים” מאת ד”ר יפעת נבו

בספרה החדש "לטאן – בין שני חורים שחורים", עוסקת המחברת, ד"ר יפעת נבו, בסיפור עלילה פנטסטי ומרתק, המתרחש בפלנטה הדמיונית לטאן, ובקונפליקט בין מדע ומוסר.

בספרה החדש “לטאן – בין שני חורים שחורים“, עוסקת המחברת, ד”ר יפעת נבו, בסיפור עלילה פנטסטי ומרתק, המתרחש בפלנטה הדמיונית לטאן, ובקונפליקט בין מדע ומוסר. נבו מעלה בספר רעיונות מקוריים וחתרניים בכל הקשור לאבולוציה אפשרית, מקבילה, בה הסקס נקי מכל מטען מוסרי ומוסרניבאחד הדיאלוגים בספרה החדש של ד”ר יפעת נבו, לטאן – בין שני חורים שחורים, מתעורר ויכוח נוקב בין היריאה, גיבורת הספר, מדענית בכירה בתחום הגנטיקה האבולוציונית, לבין הרבט, מדען חוקר בתחום הנדסת החומרים ומי שהיה אחד המנחים של היריאה כשהייתה עדיין דוקטורנטית.

“את רוצה לומר שהצלחת לפרוץ את מתחמי הטבע? שואל הרבט.
אני חלק ממתחמי הטבע ואני בעד לפרוץ. אתה הרי היית זה שלימד אותנו שמוסר וטבע הם בלתי רלוונטיים זה לזה. ממתי נכון להשליך עקרונות מוסר חברתיים על הטבע? לגישתך, לטבע מותר לטעות – ולתקן. לי אסור. למה? כי אני עושה בכוונה והטבע עושה באקראי?”

לטאן – בין שני חורים שחורים הוא הספר הראשון בטרילוגיה הימור גנטי מאת ד”ר יפעת נבו, המתבססת על המיתולוגיה היוונית הקלאסית. ספר פנטזיה ומדע בדיוני שהוא גם רומן-מסע פילוסופי, המנסה לענות על השאלה “מאין באו האלים ולאן נעלמו?” באמצעות בנייה של עולם חברתי בדיוני, שבו האבולוציה של החברה (דמוית החברה האנושית) מתפתחת בתוואי של סקס חופשי נקי מכל מטען מוסרי או מוסרני.

העלילה מתמקדת בנעשה בקריית המחקר שבלטאן, שם בני ובנות משפחה אחת ובראשם הגיבורים הראשיים היריאה ואחיה סיאונון, מגיעים לשיאים בתגליות מדעיות וטכנולוגיות: היא – של מיזוג מינים (השלבה של כנפי נשר בגוף דמוי אנוש – אצל ניקה, אלת הניצחון מהמיתולוגיה) ופיתוח של מוטציות בכיוון של יצירת מינים חדשים, כמו צפרדע בעלת תשע רגליים; והוא – של גילוי קרינה חדשה המאפשרת, באמצעות שיחזור מתמיד של תאי הגוף החי, חיים ללא מגבלת זמן.

לדברי נבו, בדןקטורט שלה שיצא לאור בספר בטנגו עם אלוהים – דמות האישה כאישיות אוטונומית אי-אז ועכשיו, אלוהים בסיפור הבריאה המקראי הוריש את כוח הבריאה שלו לאישה, והיא שקיבלה ממנו את “מנדט הבריאה”, אבל “מנדט השליטה זה בזה” לא ניתן לא לאישה ולא לגבר. באמצעות אופייה של החברה הליטונית, שאימצה תפיסה הדוגלת ב’עשו אהבה במקום מלחמה’, מעוררת נבו שאלות בדבר “גבולות הגיזרה” של האישה במחקר ובחיי היומיום, ובוחנת את המניעים לצמצום מימוש יכולותיה של האישה בחברה המודרנית.

בלטאן, הפלנטה הדמיונית, הדחף המניע את המדענים הוא סקרנות ויכולת, כמו אצלנו, אבל דחף פורה זה מתנגש חזיתית בדחף הנהנתנות ותאוות השליטה של בעלי עמדות פוליטיות בכירות, החרדים מחידושים, שהם גם קובעי המדיניות ומממני הפרויקטים המדעיים.

למרות שלטאן עוסק בנושאים פילוסופיים כבדי משקל, העלילה עצמה נקראת כסיפור הרפתקה מלא מזימות, קולח ומרתק.

סיפור החיים של ד”ר יפעת נבו הוא מרתק לא פחות. היא מגדירה את עצמה גם היום, בגיל 80, כ”אחלה גבר”, ולא משום היותה גברית או רואה בדימוי הגברי יתרון, אלא רק כדי להפגין – ולהתריס – עד כמה ניתן לעוות דברים באמצעות כינויים לא רלוונטיים. משחר ילדותה היא לא היססה לפרוץ גבולות בכל תחום, וכתוספת לאימרה הידועה “השמיים הם הגבול”, היא מוסיפה בחיוך כי מבחינתה, היכן שיש גבול – יש מעבר לגבול, ולשם היא רוצה “לפחות להציץ”, כדבריה.
סיפורי הילדות ששמעה נבו מאביה היו על השמיים והאלים, לא על כיפה אדומה. כבר בילדותה המוקדמת, במלחמת העולם השנייה, בהיותה סגורה במעון ליתומים (נוצרים) כשראתה בחצר עלה שלכת נושר בעוד העננים נשארו נינוחים בשמיים, הציגה לעצמה את השאלה (המדעית במהותה) מדוע העלה נופל ואילו העננים – לא. מאוחר יותר, לאחר שעלתה עם הוריה לארץ, כשבנות אחרות בגילה קראו בשקיקה על אופנה וקוסמטיקה, היא קראה מאמרים בפיזיקה ןאווירונאוטיקה. בגיל 16-17 כבר קיבלה את כנפי הדאייה והטיס של גדנ”ע אוויר. לאחר הצבא למדה הוראה אבל עזבה את המקצוע כעבור שנתיים אחרי שהובהר לה שהגישה הדיפרנציאלית שלה בחינוך, שעודדה תלמידים לסקרנות ולא לשינון – גישה שכיום זוכה לתמיכה רחבה מצד הממסד החינוכי – אינה מקובלת על הנהלת בית הספר בו לימדה.
כעיתונאית ב”דבר”, ב”מעריב” וב”הארץ” התעקשה נבו על עמדותיה ולא היססה אף לנהל מאבק נגד לשכת עורכי הדין, שבסופו ניתנה הכרת בית המשפט העליון לחיסיון העיתונאי. שוב, עיקרון שנראה היום מובן מאליו, אך בשנת 1987 היה צריך להילחם עליו בבית המשפט.

בהמשך דרכה, שבה נבו למחקר האקדמי בתחום התיאטרון והפילוסופיה, בו החלה לאחר נטישת ההוראה. לדבריה, התיאטרון הוא אמצעי מתאים מאין כמוהו לבחינת הסוגיות בחברה העכשווית המודרנית.
בספרה בטנגו עם אלוהים – דמות האישה כאישיות אוטונומית אי-אז ועכשיו שיצא ב-2013, היא מוכיחה גישה זו הלכה למעשה. היא מציגה שם מחקר פמיניסטי נועז על מקומה של האישה בתרבות היהודית והמערבית על פי שיטה שהיא מכנה “הקריאה התיאטרונית”. לדברי נבו, המחקר שלה מגלה עולם אחר מזה שמציגה ההלכה: בסיפור הבריאה; במגילת אסתר; בחבירה של האישה דבורה –  הנביאה והאסטרטגית – לגבר איש הצבא ברק בן אבינועם, ולברית הפמיניסטית מלאת היופי שנרקמה ביניהם; וגם לסיפורה של תמר אשת ער, שבנתה אסטרטגיית בומרנג במאבקה ליציאה מהכלוב הפטריארכלי ואשר משמש מודל בספרה האחרון של נבו לתרגיל הסופי של המדענים בלטאן כנגד הפוליטיקאים המתנכלים להם.

 

לרכישת הספר בסטימצקי >>

חזרה לחדשות ועדכונים

אני רוצה להשאיר פרטים ושיצרו איתי קשר