הרומן החדש של עולם העבודה עם המושג “עבודה מהבית” מתהפך והופך להיות סיוט עבור העובדים, ולא רק עבורם. הוא מתנגש עם התחזיות הלא מבוססות של חברות ועסקים שהחליטו לחסוך בעלויות המעסיק שלהם.
סקרים ותחזיות אמפיריות מוכיחים כי השמחה הייתה מוקדמת מדי, והפתרון טמון בתכנון היברידי של סביבת ועולם העבודה. ומי שוב שם מקלות בגלגלים? נכון, רשויות התכנון. הגיע הזמן שהמדינה תעמוד בקצב המשתנה של החיים ושל עולם העבודה בפרט.עבודה מהבית היא הבאז וורד החדש בתחום הנדל”ן. חברות שלמות שלחו את העובדים לעבוד מהבית וגם כאשר התאפשר להן להחזיר חלק מהם, הן לא מיהרו לעשות זאת. היתרונות ברורים: חיסכון ענק בעלויות המעביד, לרבות השכירות הגבוהה שהן משלמות.
לכאורה מדובר בעסקה מוצלחת, יש שהזדרזו לדווח שהמעסיקים מרוצים, התפוקה נשמרת ואף העובדים מרוצים גם הם.
הדיווחים האלו, החלו להדאיג את קהיליית הנדל”ן המסחרי, לרבות משקיעים פרטיים רבים שבשני העשורים האחרונים השקיעו מיליארדי שקלים בייזום, הקמה והשקעה בשטחי מסחר, משרדים וחללי עבודה משותפים.
עם זאת, בחינה מעמיקה של הנושא, לא רק מנקודת המבט הכלכלית-עסקית, אלא גם מנקודת מבט חברתית-אנושית, מצביעה על כך שמצב שבו מרבית העובדים יעברו לעבודה מהבית איננו סביר. הוא מסכן לא רק את המשקיעים אלא גם את העובדים שנשלחו לביתם.
האם עבודה מהבית פוגעת בבריאות הנפשית
המגזין העסקי ביזנס אינסיידר פרסם לאחרונה כי עובד של ענקית החיפוש גוגל, העלה סקר אנונימי שבו נשאלו העובדים האם העבודה מהבית פוגעת בבריאותם הנפשית. כשני שליש מהנסקרים, 9,700 בסך הכל, השיבו כי העבודה מהבית אכן עושה זאת.
בתשובות המפורטות, ציינו המשיבים כי לאחר תקופה לא ארוכה של עבודה מהבית, הציפו אותם תחושות של מלכודת מתישה וטשטוש גבולות מוחלט, והם הוצפו בגעגועים לחברה ולתקשורת אנושית.
מניעת תקשורת ובידוד הינם מצב שהיכולת האנושית מתקשה מאוד לתפקד בהם. לדוגמה, לפי חוקרים בתחום, שיחות זום מתישות יותר משיחות פנים אל פנים כיוון שחוסר קשר עין משפיע על יכולתו של המוח לפרש את הסיטואציה באופן מלא.
יתרה מכך: אנשים שגרים לבד סובלים מבדידות גדולה, ומנגד, אנשים שיש להם ילדים קטנים מתקשים לעבוד בנוכחותם מהבית, וסובלים מטשטוש גבולות חמור אף יותר של Work life balance.
הפתרון טמון ברגולציה ובישראל כמו בישראל, המחוקק והרגולציה משתרכים מאחור. אחד הכיוונים המתבקשים, המשלב בין יתרונות העבודה מהבית לאספקט החברתי, הוא עירוב שימושים, מבנים הכוללים מגורים, מסחר ותעסוקה גם יחד.
אלא שבעבר הייתה התנגדות רבה במשרד השיכון לפרויקטים מסוג זה. גם במקרים בהם הוגדר מתחם כעירוב שימושים, נדרשו היזמים להוציא היתר לפרק אותו לתתי מגרשים ביעודים שונים. זה הזמן לשנות כיוון.
עירוב שימושים הוא תופעה חיובית התורמת לסביבה העירונית. הדוגמה המובהקת ביותר היא מתחם שממשיך להיות פעיל מחוץ לשעות העבודה, וכך הופך לבטוח יותר, מטופח יותר, מייצר קהילה מגוונת יותר כמו גם חוסן עירוני.
על מנת לקדם מגמה זו, ישנו צורך ברגולציה שתאפשר זאת. אחד מהמהלכים שיצטרכו ללוות את המגמה יהיו תמריצים ליזמים שיבחרו בעירובים שימושים, ורגולציה שתעודד אותם לעשות זאת.
מישהו צריך לומר זאת באופן ברור. משרדים לא ייעלמו ואנשים לא ימשיכו לעבוד מהבית. אופי שוק העבודה של היום, וזה הצפוי בעתיד, דווקא יגדיל את הצורך במשרדים. גידול האוכלוסייה בארץ המשמעותי לא ייעצר, לצד הצורך במגורים יגדל גם הצורך במקומות תעסוקה.
הפתרון איננו עבודה מהבית, וזאת יש לזכור מאירועים דומים בעבר, גם הקורונה לא תשנה את התנהלותם החברתית של אנשים, הזקוקים לקשר אנושי. על המדינה לנצל את המשבר הקורונה דווקא לקידום בנייה של עירובי שימושים, באמצעות מתן סמכויות לוועדות מקומיות, ויצירת מנגנון גמיש לתוכנית בניין עיר שיתמכו בבניה כזו.
הכותבת היא אדריכלית.
שותפה במשרד LSA לזרוביץ-שדמי אדריכלים
