תצוגת בוגרי שנקר 2014

מאת: נעה  ארבר. 

כל התמונות לכתבה: רפי דלויה.

40 בוגרי מחזור 2014 בשנקר סיימו 4 שנות לימוד, שנחתמו בתצוגת אופנה מרתקת, אחת המעניינות שהציגו הבוגרים עד כה. ארבע שנים ארוכות וטעונות בהתמודדות רגשית, פיזית ואינטלקטואלית, כאשר השנה האחרונה הוקדשה לפרויקט הגמר. הבוגרים יצאו למסעות אתגריים בחיפוש אחר מקור השראה ורק לאחריהם התמודדו עם חווית היצירה והלבשת הנושא בתוכן ויזואלי ועיוני. מרתק היה להיחשף לשיחים אידיאולוגיים יצירתיים שניהלו הבוגרים עם דמיונם, עם נטיותיהם ועם זיכרונות ששרדו בתודעתם. הפליאו הפרשנויות שנתנו לאסתטיות ולסיפורים קיימים ווירטואליים שהגו בדמיונם ובמיוחד הפליאה הזיקה לחדשנות פורצת דרך והתשוקה למצוא פתרונות לרעיונות הזויים וטכנולוגיות ניסיוניות שעדיין לא מוצו.

לא קל ליצור תיאוריות ולמצוא מקור השראה, אך קשה יותר ליישם אותם ברמה מובנת ויזואלית ועיונית. ניכר היה, בפלח מסוים של העיצובים, שהסטודנטים צוידו בכלים חדשניים, טכנולוגיים ודיגיטליים מתקדמים. אמצעים שאפשרו להם לעסוק בתהליכי מחקר, להיחשף לדיונים אקדמיים מדעיים, תוכנות ומחשבים, שמפנים אותם למסלולים רדיקאליים ועיצוב עתידני.

פרויקט הגמר הינו המבחן וההזדמנות, אולי האחרונה, לפתוח את אוצר דמיונם ולעצב מודלים אוונגרדיים גם אם דרך עשייתם איננה מובנת. איננו אמורים לאהוב כל יצירה, אלא להתרשם ולהתפעל מרמת המקוריות היצירתית, האיכותית והחדשנית.  

ואכן מחלקת האופנה בשנקר, המוכרת כאחת המובילות בין מכללות האופנה בעולם, מעודדת את הסטודנטים להתמודד עם מפגשים בלתי צפויים שעשויים להוביל לפריצות דרך תרבותיות, טכנולוגיות ואמנותיות.

בוגרי אופנה 2014
תצוגת בוגרי שנקר 2014


“פרויקט הגמר הוצג בכפיפה אחת  עם מבצע “צוק איתן”, תקופה מאיימת ומאתגרת, אמרה לאה פרץ ראש מחלקת האופנה בשנקר. קשה היה לקיים אותו במצב המצוי וקשה היה לוותר על אירוע מושקע וחוויתי שמסכם פרק משמעותי בחייהם של הסטודנטים. ואכן תצוגת הגמר משקפת את הערכים הדידקטיים, האמנותיים והמדעיים, את החדשנות והקידום הטכנולוגי שמוענקים להם במהלך הלימודים. הפתיחות והחשיפה למגוון רחב של תחומים, שאינם בהכרח אופנה טהורה, מעשירים את עולמם התרבותי והיצירתי. פתיחות ושוויון הזדמנויות, מאפיינת את שנקר, שבאה לידי ביטוי גם בפן האנושי ובשילובם של סטודנטים ממגדרים שונים במערכת הלימודים. השנה בלטו בין הבוגרים סטודנטית דרוזית וסטודנטית ערבייה שבדרכן המיוחדת תרמו לשיח היצירתי והאנושי”.

חבל שהעיסוק בחיים הסובבים אותנו, קיבל ביטוי שולי בתצוגות הבוגרים. החיים בארץ, היום ותמיד, הינם באר עתירת רבדים קיומיים, אנושיים, חברתיים ותרבותיים. גורמי השראה שיש בהם תוכן לאומי, היסטורי, תרבותי והישרדותי עשיר. כך שניתן היה להשחיל לפרויקט הגמר דיונים רלוונטיים שיש בהם משמעות ריאלית ויצירתית.

 

Tal_Stern_for_Shenkar_2014_photo_Rafi_Daloya_(8)
טל שטרן – שלא עשני כרצונו


טל שטרן – שלא עשני כרצונו

טל שטרן אמנם לא עוסק בפוליטיקה או הומאניות אך הוא משיח עם עצמו ועם הסביבה במהות הפרוזאית של הכותנת הלבנה, כסמל לכפייה מגמתית וכסמן למחיקת תובנות וסגנונות אישיים. בכותרת שבחר לקולקציה מגדיר שטרן את עצמו כמי “שלא עשני כרצונו”, אלא שעל פי ההסברים של שטרן ניתן להבין שהתכוון לומר שלא עשני כרצוני, ומשום כך אני מוחה ומתמרד. וכן גם הקולקציה שעיצב עוסקת בקיומו הלגיטימי של האני, ולא בדמות שנשחקת על ידי טילי הדת ותילי תילים של מנהגים ארכאיים. יש להניח ששטרן מתכוון לא רק לכותנת הלבנה, אותה נאלץ ללבוש כחלק מתלבושת אחידה של תלמידי הישיבה בה למד, אלא למסגרת בכללותה שמנתבת את החשיבה לאפיקים מוגבלים. כטיפוס מרדן שטרן שואף להיות חלק מחברה אוניברסאלית פתוחה לחשיבה ויצירה חסרת מעצורים, בניגוד לחשיבה המובלת והמגמתית שאפיינה את הלימודים בישיבה. בשלב מסוים החל שטרן לעצב את דמותו  האינדיבידואלית, גידל שיער והמיר את החולצה הלבנה הקלאסית בחולצה במידות גדולות וכפתורים חומים. זו הייתה תחילת ההתנתקות שלו מהדת אל החזרה בשאלה. מהפך שהוביל אותו מחשיבה מודרכת לחשיבה מפוכחת ואפילו בוגדנית. דווקא בגלל הסלידה משיגרה בחר שטרן בחולצה הלבנה כסמל למאבק מחאתי, התומך בשימורה של זהות אישית נטולת מסגרות. שטרן, הוריד מהבוידם חולצות סטנדרטיות ישנות, הרס וריטש להן את הצורה וחיבר אותן מחדש לחולצה שיש לה זהות אישית. באותה רוח הפגנתית עיצב קולקציית גברים לבנה שבוחנת את גבולות המתחים השוררים בין שני עולמות, בין קנאות לחילוניות, בין ריסון להשתחררות, בין רוחני לחומרני ובין קודש לחול. הקולקציה הלבנה מבדי משי, אורגנזה, קטיפה, עור וניילון, שעוצבה בניגוד מוחלט לכותנת הכותנה ולתורת הלבוש שהוכתבה בישיבה, שיקפה טוהר יצירתי שתובל בקורט של רקמות יד ועיטורי זהב כסמל לקדושה שהתמזגה עם רוח ההתרסה של שטרן. 

לינא עבאס - במנהרה אופטימית
לינא עבאס – במנהרה אופטימית.


לינא עבאס – במנהרה אופטימית.

“תמיד אהבתי ואיירתי אופנה, תחום שלא מוכר ולא מקובל במגזר שלי”, אומרת לינא עבאס, סטודנטית ממוצא דרוזי, שהגתה אוסף אופטימי ייחודי שנשא אופי הצהרתי של פיוס ורגיעה, שבדעתה או בתת המודע, הלם למציאות הקודרת הסובבת אותנו.

את האוסף עיצבה עבאס בהשראת זיכרונות ילדותה וכמחווה לאום-כולתום, הזמרת והמוזיקאית המצרית שדמותה כלואה בזיכרונה. בניגוד לדמות האקזוטית, שהובילה את תרבות הזמר המזרחי בעולם, עיצבה עבאס אוסף מושלם נקי  ורגוע. “הבהירות והשקיפות, נטועה בזיכרון ילדות כאשר התעוררתי  לבקרים בהירים כשברקע מתנגנים צלילי שירתה של אום-כולתום”, אמרה עבאס. הקולקציה הלבנה והטהורה שעוצבה מבדים רכים ועדינים, הייתה אנטיתזה לסגנון הלבוש המפואר והדרמטי של אום-כולתום, לעיטורים, לרקמות ולחריזות של הגלביות בהן הופיעה. מאחר ובאותה העת לא היה מקובל להאזין לשירתה של אישה, בחרה אום כולתום, שהייתה דמות משוחררת, עצמאית ודעתנית, להופיע כשהיא לבושה בחליפות שאנל מחויטות שדמו לבגדי גברים. עבאס אימצה את המראה המחויט ומוטיבים מזרחיים שאולים מסגנון לבושה של אום-כולתום, כמחווה לגלביות החופשיות והנינוחות, לכותנות הגבריות הארוכות, לכפתרה הנסתרת וכמובן לקישוטיות העשירה שאפיינה את פריטי הלבוש שלה. “לא רציתי להתחרות בגדולתה של אום כולתום וגם לא בתלבושות שלה. כתחליף לעיטורים המפוארים ולמלאכות היד השתמשתי בטכניקות חדשניות, בהדפסים מודרניים, רקמות ומרקמים מעודנים וחבויים, הדפסי משי, הדפסי צריבה והדפסים תלת ממדיים, שהעניקו לפריטי הלבוש מראה אלגנטי עכשווי”. ואכן האוסף של עבאס היה אחד המוצלחים והמעשיים  שהבוגרים עיצבו, אוסף שלא מתהדר ולא מתיימר.

 

Rowan_Shaaban_for_Shenkar_2014_photo_Rafi_Daloya_(11)
אוצרות תרבות מול מסורת ארכאית – שעבאן רואן

 

אוצרות תרבות מול מסורת ארכאית – שעבאן רואן

תשובה ראויה לשאלה הנצחית האם יש מקום לאופנה ישראלית באה ממקום בלתי צפוי, מפרויקט הגמר של רואן שעבאן, ערביה ישראלית, שמאמינה בניתוב מורשות אתניות למחוזות מודרניים וגם לעצב וללבוש אופנה מודרנית שניזונה ממקורת פולקלוריים. אלא שרואן התכוונה, לפני הכל, לצאת במחאה חברתית שמבקרת את מעמדה הנחות והמקופח של האישה הערבייה הכלואה במסגרות כפויות, אמונות ומוסכמות ארכאיות ותלות במסורת ומנהגים מיושנים. אכן צעד נועז של רואן לצאת מהמסגרת ולהציג קולקציה הצהרתית שתומכת בהעצמת דמותה של האישה הערבייה ובאנרגיות החיוביות החבויות, לדעתה, מתחת לכיסויים שמרניים.

רואן גאה בזהותה כערבייה ישראלית חילונית, משוחררת וליברלית שמכבדת  ערכים תרבותיים ואמנותיים של המגזר החברתי ממנו היא מגיעה. באמצעות עיצוביה, ה”זרים” למושגים ארכאיים, מציבה רואן אופציות מעשיות שתומכות בהישרדותן של תרבות פלסטינית אוטנטית, מלאכות יד, רקמות פלסטיניות ואמנויות אתניות פופולאריות. רואן מאמינה בשימור מסורת המלאכות העממיות, והצבעוניות העזה והאופטימית ובמיוחד ביכולת להטמיע אותן במערכות לבוש מודרניות. תהליך חינוכי ארוך שעשוי לקדם סגנון לבוש שמרני  למחוזות עכשוויים וחברה נחשלת לחברה נאורה ומתקדמת.

 

maya azan
פיוט ממולכד – מאיה אזן


פיוט ממולכד –  מאיה אזן 

 !KNOW,NOW&NO – מודע, רלוונטי וטאבו!

הקולקציה המתקתקה שעיצבה מאיה אזן השרתה אווירה של רעננות והרמוניה. בכתב יד איתן עיצבה אזן קולקציה מגובשת, שבלטה בתווים ציוריים, בצלליות מחמיאות וגזרות מעניינות שהמוטיב השולט בהן הוא מקבצות בד מתולתלות וקשת צבעים של כתומים ורודים ואדום. גם מי שאין לו זיכרון ויזואלי יכול היה להבחין שהדגמים שאזן עיצבה מוכרים. ואכן, התברר, בדיעבד, שאזן היא אחיינית של אלבר אלבז, בוגר שנקר והיום אחד המעצבים המוכשרים בעולם שמוביל את המסלול האמנותי של בית לאנוון בפריז. אין ספק, מנטור על הכייפאק. עד כאן הכל לגיטימי אחרי הכל, פזילה לשדות זרים איננה צעד מגונה שלא מוכר בעולם האופנה.

“ניסיתי להתמודד עם מפגשים מנוגדים שבין המודע לרלוונטי ולאסור- !KNOW,NOW&NO, הסבירה אזן, שמשום מה הרגישה צורך להעניק לקולקציה משמעות אינטלקטואלית בהתנסחות יומרנית ומסורבלת, שזקוקה להסברים. האוסף, לדבריה של אזן, עוסק במפגשים מנוגדים שמצויים בין אופנה עילית לאופנת רחוב ובמוטיבים ספציפיים שמאפיינים אופנה גבוהה מול מוטיבים מזוהים עם אופנה פופולארית. פרשנות נוספת לניגודים מצאה אזן בחיים הסובבים אותנו, בדברים מותרים מול אסורים שאופייניים לעיסוק ה”אופנתי” בנושאי בריאות, תזונה נכונה ופעילות ספורטיבית. את הניגודים מצאה אזן בבדים מהם עיצבה את הבגדים, שכמותם משמשים לעיצוב בגדי צלילה ומסווגים בהגדרתה כמותרים. מנגד הוצבו צבעי הבגדים השאולים מעולם הממתקים הנחשבים כאסורים. אכן פרשנות מסורבלת לנושא הקולקציה. אילו הייתה אזן בוחרת כותרת בתמליל פשוט ונגיש יותר, כמו למשל, “אוסף בהשראת עיצובים של אלבר אלבז”, הקולקציה ודבריה היו מובנים יותר ולבטח מנצחים.

 

Golan_Taub_for_Shenkar_2014_photo_Rafi_Daloya_(8)
גולן טאוב- שכבה חדשה

 

גולן טאוב- שכבה חדשה

השכבה אליה מתייחס טאוב איננה עוד אחת משכבות הלבוש אלא נדבך נוסף בחכמת היצירה שמלווה את עיצוביו. חשיבה על עבר, הווה ועתיד, על נכחד  וקיים, זהות וישות שנרקמו סביב עיצוביו בהשראת מראה שכבות קלאסי, נצר למחלצות השוגון בתקופת יפן הקיסרית בימי הביניים. מאות שנים מבדילות בין אותה תקופה לזמנים המודרניים, אך עקרונותיה ויסודותיה המסורתיים והאמנותיים מוצאים הדים ביצירותיו של  טאוב שעיצב את אחת הקולקציות היותר משעשעות לפרויקט הגמר. מקור ההשראה במקרה של טאוב עומד במבחן התהליך והתוצאה וכיצד מראה שכבות קודר ואימתני מוביל לאוסף ססגוני ומשעשע. טאוב עיצב אוסף רווי בפריטי לבוש ואביזרים דקורטיביים שעוצבו  מחומרים מודרניים כמו יריעות פלסטיק ועורות ובשלובי צבעים ומרקמים מתנגשים. פאזל של שכבות, צבעים וצורות, משולבים באלמנטים שאולים מסגנון הלבוש והעיטור היפני המסורתי והמודרני. טאוב יצר זהויות חדשות משעשעות ומעוררות השראה במראה מוחצן שמזכיר את סגנון הלבוש של צעירי טוקיו שמתכנסים, לראווה, בפרבר הרג’וקו שבטוקיו.

רק דמיון פורץ גבולות מסוגל היה לנבור במלתחות השוגון ולמצוא חוט מקשר בין המראה הקודר של שוגוני השררה היפנים לבין שוגוני האופנה בהרג’וקו, בין דמות השוגון הדרמטית והמאיימת  לבין הדמות הציורית והידידותית שטאוב סגנן.

“לאחר ארבע שנים מרגשות על במת הלימודים לא הייתה לי כל כוונה ליצור קולקציה לבישה, אלא קו רעיוני שונה. סיפור ויזואלי מרתק שיהיו בו, בדומה לסגנון הבדלני של השוגון, פריטי לבוש מוחצנים מיועדים לאנשים שמתעניינים בסגנון שונה מהמצוי, אנשים שמעוניינים ומסוגלים לפענח שפת עיצוב שאינה שגרתית”.

Dor_Dov_Tulchinsky
דור טולצ’ינסקי- דור האוטומציה

 

דור טולצ’ינסקי- דור האוטומציה

כותרת קצרה ועניינית שמסבירה את החשיבה הממוקדת והעניין שמצא טולצ’ינסקי בחזון האופנה העתידנית, הממוכנת והאוטומטית. זה היה אחד האוספים המרגשים והמושלמים, שבדומה לתינוק הגיח מושלם מרחם המחשב. את האוסף הטכנולוגי עיצב טולצ’ינסקי בהשראת סריגת FULLY FASHION (הורדה והעלאת עיניים סרוגות בהתאם לצללית הגוף). במבט ראשון קשה היה, גם מהשורה הראשונה, להבין את מהותם היצירתית של פריטי הלבוש ולעמוד על התחכום וחכמת העיצוב שהושקעו בעיצובם. לכאורה פריטי לבוש בסריגת “פולי פשון”, במציאות דגמים שנוצרו בתכנון מורכב שמותנה בחישובים מתמטיים, בגזרות סרוקות במחשב וביצירת שורות, שורות של סרטים מדוגמים בחיתוכי לייזר ממוחשבים. כל אחת ואחת מהשורות “הסרוגות”, טופלה בתהליך יחידני מותאם לצללית ולקימורי הגוף וחוברה אחת לאחת, בעבודת יד וללא תפרים.  אריגים, עורות, צמר לבוד, בדי סאטן ופלסטיק בקשת צבעים מצומצמת ובשילובים נועזים אפיינו את הדגמים שעיצב. צהוב חמנייה, סגול עז וכחול דיו חברו לקולקציה מגוונת שכללה שמלה סגולה וחולצה כחולה במראה סרוג, חצאית קפלים שגם היא עוצבה בחיתוכי לייזר ופריטי לבוש נאים ואיכותיים אחרים. דגמים שנהגו בחשיבה מעמיקה ויוצרו בטכניקות עתידניות, ללא מגע יד אדם. מלאכת מחשבת של אופנה עילית פלוס, שהופקה בתכנון אוטומטי בתוכנת מחשב וחוררה בחיתוכי לייזר שהעניקו לפריטי הלבוש מראה אשלייתי של  סריגת מכונה.

Tamar_Marder
Ex Libris – מתוך הספרייה של תמר מרדר

Ex Libris – מתוך הספרייה של תמר מרדר  

סיפור הקולקציה של תמר מרדר נשמע רומנטי והרפתקני  כמו סיפור חייה ומסעותיה של הסופרת הדנית קארן פון בליקסן, מחברת רב-המכר “זיכרונות מאפריקה” שחיה ויצרה בקניה. את הבחירה בספרה של מרדר, מסבירה מרדר בתשוקה שפיתחה לארכיונים, כריכות ספרים ישנים, אוספי ספרים וסיפורים שצברו שנים ולא איבדו מניחוחם. דברים נוספים שמרתקים אותה ומציתים את דמיונה הם גרפיקה וקליגרפיה של דפי ספרים צהובים מיושן ואפילו ניחוחם המיוחד של פרחים מיובשים המוצנעים בתוכם.

מרדר נלכדה ברשת הרפתקנית ויצאה להתמודדות יצירתית בהשראת מסע באפריקה בעקבותיה של בליקסן: סיפור חייה ואישיותה הרב גונית, כפי שהם משתקפיםבעדשת המצלמה ויומניו של אמן  הקולאז’ וההרפתקן פיטר בירד. בהשראת הסיפורים המסתוריים והמפגשים בין תרבויות נתנה מרדר פרשנות אישית לסגנון הלבוש הקולוניאלי אפריקאי שהשתקפה באוסף אקלקטי עכשווי שעיצבה.

מרדר מיתנה את הצבעוניות הסוערת וליטשה את הצללית האפריקאית הפשטנית לממדים מתונים, גזרות נשיות ומחמיאות וצבעוניות פסטלית שלווה. היא עיצבה פריטי לבוש נטולי תווית שבטית ועיטרה אותם בעדיי גדילים במראה ייחודי מותאם לסגנון ולצרכים עכשוויים. הבדים, בהתאם לדמיונה  היצירתי של מרדר, יוצרו בטכניקות חדשניות מדויקות, כקולאז’ של בדים ארוגים, עיטורים ורקמות, דפוסים ומרקמים עדינים.

 

HARD COPY - נעה רביב
HARD COPY – נעה רביב

HARD COPY – נעה רביב

נעה רביב היא הזוכה בפרס ע”ש פיני לייטרסדורף לשנת 2014 על יצירתיות ומקוריות באופנה.
הדיון בעיצוביה של רביב חייב להתחיל מהסוף לאחר שהדגמים הסוריאליסטיים שחלפו לאורך המסלול החסירו פעימה מכל מי שצפה בהם. רביב שדנה בערכם של אובייקטים מקוריים בעידן בו ניתן להעתיק, לשכפל ולצטט, כמעט כל יצירה, עיצבה יש מאין. באמצעות תוכנה תלת ממדית, והדפסה תלת ממדית (בשיתוף פעולה עם חברת סטרטסיס), עובדו דימויים דיגיטאליים שנוצרו בתוכנת תלת –ממד, לחומרים ממשיים אותם שילבה רביב לאוסף של דגמים פיסוליים שנראים כמו מסך מחשב שהשתבשו בו התוכנות. קשה היה להבין את הדגמים היפהפיים, היכן מתחילים ומסתיימים הנפחים החידתיים של הבגדים, כיצד נוצרו הקווים האנכיים והאופקיים שנעים ומצטלבים על הבגדים בגלים שמזכירים תמונות מחשב מעוותות. גם לא היה מובן כיצד נוצרו “הגידולים” או זרי הפרחים האקזוטיים שעיטרו את הבגדים. אכן כן, בגדים, אחרי הכל מישהו לובש אותם, כך שגם לא הגיוני לשאול למי מיועדים הבגדים ההזויים. זה כלל לא רלוונטי, מאחר ועיצובים כמו של רביב ראויים להיות מוצגים על כל במה או מסלול אמנותי. ברם, זו אחת הקולקציות הבודדות שחייבת לכבד את סקרנותם של הצופים ולתת להם תשובות, איך וכיצד הוגים רעיונות כאלה וכיצד משכילים לזווג בין חזון סוריאליסטי למציאות שנראית הזויה באותה המידה. יש להניח  שגם אם נעמוד מול מסך מחשב, שהשתבשו בו התוכנות, ומול מכונת הדפסה תלת ממדית, לא נצליח להבין את העיצובים שנראו על המסלול, או כיצד מצרפים את כל הנתונים המתמטיים והופכים אותם לבגד. אכן שאלה רלוונטית לתופעה עתידנית.

עיצובי אופנה עתידניים אינם תופעה חדשה. גם עיצוביו של פייר קארדן בשנות ה-60 נחשבו כעתידניים, איתם אמורים היינו לצאת למסע בין כוכבים. גם הבגדים המונעים של חוסיין שאלאיין  ויוז’י יממוטו הפעימו, אך במציאות היו אפיזודה עתידנית חולפת.  רביב עיצבה אוסף רדיקאלי עתידני שיתכן ומתאים להיות מיוצר כקובץ מצומצם באופנה העילית, עד, אם, וכאשר, יימצאו פתרונות ריאליים לכל הפנטזיות והטכנולוגיות המתקדמות של המעצבים. 

 

חזרה לחדשות ועדכונים

אני רוצה להשאיר פרטים ושיצרו איתי קשר