ספר

את יודעת שאת בת 40 כש…

חברות שכבר חגגו יום-הולדת 40 סיפרו לי שמשהו קורה בגיל הזה, משהו משתנה, כמו מתג שנלחץ ורואים את האור. הקשבתי להן, שמחתי בשבילן ולא באמת הבנתי.

ואז פתאום יום אחד זה קרה גם לי ואחרי מסיבת הפתעה שהקיפה אותי באהבה אינסופית ממשפחתי וחבריי, מצאתי את עצמי בת 40.

השינוי לא קרה לי במכה. זה לא שהתעוררתי יום אחד ואמרתי “אהההה! הבנתי!” חייתי לי את שנת ה- 40 שלי ובמהלך היום-יום של השנה הזו, תובנות ניצנצו. בהתחלה זה הפתיע אותי. משהו קרה, התכוונתי להגיב אליו כמו שתמיד הגבתי ופתאום, ניצוץ קטן נדלק לי בראש, ניצוץ עדין ונעים ואיתו תובנה שיש תשובה אחרת למצב הזה. תהליך השינוי החל.

היו שינויים גדולים. היו יותר קטנים. אבל כמו שאנשים מספרים שהם זוכרים איפה היו כשהנשיא קנדי נרצח, כך אני זוכרת את הרגע של הניצוץ הראשון שאותו ממש הבנתי. עמדתי במטבח, עשיתי כלים וחשבתי על המנקה שלי, ג’וסי, שנסעה לחופשה של חודש. בשלב זה כבר עברו שלושה וחצי שבועות מאז נסיעתה ואני, תוך כדי סיבון צלחת, חשבתי לעצמי כמה הבית מטונף ושמעתי את עצמי נאנחת אנחה כבדה של עצב. ופתאום, ניצוץ. הבנתי שאני מתגעגעת למנקה שלי כ”כ, כמו שלא התגעגעתי אפילו לבן הזוג שלי. המחשבה הצחיקה אותי עד דמעות. עד כדי כך שלא יכולתי להמשיך עם הכלים. הפסקתי. ניגשתי למחשב, נכנסתי לפייסבוק ובסטטוס כתבתי: “את יודעת שאת בת 40 כשאת מתגעגעת למנקה שלך כמו שלא התגעגעת אף פעם לבן הזוג שלך”.

למחרת בבוקר שעשע אותי למצא בפייסבוק כמה לייקים על הסטוס הזה ומישהו אפילו העיר לי משהו. המשכתי עם היום ואז בא לי עוד ניצוץ. אמרתי לעצמי למה לא, וגם את זה כתבתי בפייסבוק: “את יודעת שאת בת 40 כשאת והחבר הכי טוב שלך מבינים בארוחת צהריים משותפת שאתם חברים הכי טובים כבר יותר מ-25 שנה”. גם הסטטוס הזה התקבל באהבה. בשלב זה ניצוצות התובנות החלו להגיע לעיתים יותר תכופות. היו ימים שהיו לי שלושה או ארבעה סטטוסים של “את יודעת שאת בת 40 כש…”. התשובות החלו להיות יותר מושקעות, כמו:”תגידי, מאיפה את מביאה את כל זה? ” או “הכל בסדר? אני צריך לדאוג?” או “גדול גדול. כמה נכון”.

ואז החלו להגיע תגובות במייל הפרטי ובטלפון: נשים וגברים שהודו לי על מה שכתבתי, על האמת ועל הכנות, על הצחוק. וכאילו יצרתי שפה חדשה, אנשים החלו להפנות אלי בחזרה את ה”את יודעת שאת בת 40 כש…” וכתבו לי סטטוסים שהמציאו בעצמם בעקבותיי. שיחות טלפון התחילו לפתע ב:”היי את יודעת שאת בת 40 כש…מה נשמע?”. הפכתי להיות נושאת הדגל של ה-40 בין 600 חבריי הקרובים בפייסבוק.

ומה שהכי הפתיע אותי היה שהתענוג היה כולו שלי. הכול הרי התחיל מאהבה עצמית, מההבנה שיש לי מה להגיד, ואני אומרת אותו עכשיו – ולא חשוב מה יהיו התגובות. מסתבר שנכון מה שאומרים:  מה שבא מאהבה – מביא אליו אהבה.

בשלב מסויים נדלק עוד ניצוץ והיה לי ברור שאני חייבת לשלב בין הצילומים שלי להגיגי וכשכתבתי עוד סטטוס של “את יודעת שאת בת 40 כש…” ומישהי כתבה לי בתגובה “מתי יוצא הספר? אני קונה”. חייכתי לעצמי, כי הספר כבר היה בשלבי עריכה. ספר מתנה לבת ה-40.

אחרי הרבה התלבטויות החלטתי שהכי נכון יהיה להוציא את הספר כ-52 תמונות נפרדות. תמונה ובה הגיג – לכל שבוע בשנת חגיגות ה-40. מטרתי היא לתת לבנות ה- 40 את אותה תחושה של ניצוצות נדלקים, בכל פעם ניצוץ אחד – בדיוק כפי שקרה לי במהלך השנה הזו. בכל יום ששי במהלך השנה, בת ה-40 תקבל ממני ניצוץ שכזה. היא תוריד אותו למחשב שלה ותוכל להפוך אותו לתמונת המסך, לשומר המסך או לתמונת הסמארטפון, לפחות עד לשישי הבא, בו היא תקבל ממני עוד ניצוץ.

וכך שנת ה-40 תעבור לה כפי שעברה לי: עם המון תובנות, שמחה וצחוק ובעיקר – אהבה – לעצמנו ולעולם בכלל.  

אתמול היה עוד ניצוץ ובעקבותיו תובנה חדשה נולדה, אותה אני שמחה לחלוק פה לראשונה:

“את יודעת שאת בת 40 כשאת מבינה שעוד חודש יש לך יום הולדת ולא תהיי בת 40 יותר ואת מודה על השנה הכי טובה שהיתה לך בחייך ויודעת חזק בבטן שעם מקפצה כזו, 41 תהיה לא פחות ממדהימה”.

לפרטים נוספים על הספר לחצו כאן>>


חזרה לחדשות ועדכונים

אני רוצה להשאיר פרטים ושיצרו איתי קשר