עדנה קנטי מספרת סיפורים. בגיל בו מחכים כבר לפנסיה, עדנה חורשת את הארץ בהופעות, נהנית מכל רגע ואין לה כל כוונה לעצור. סיפוריה מביטים אחורה אל התבגרותה בקריית גת, על ישראל של שנות החמישים ושישים, על עיירות הפיתוח ומצוקות העולים. לרגל חודש הקשיש, עדנה נעתרה לבקשתנו וסיפרה לנו סיפור נוגע ללב על סבה. סיפורה מספק זווית חדשה על הגיל השלישי, זווית שלא נלקחת בחשבון בתרבות המעדיפה לעשות רומנטיזציה לקשיש, או לחילופין להתעלם כליל מקיומו. מוסר ההשכל של הסיפור נוגע לא רק לסבה של עדנה, לא רק לעדנה עצמה, אלא גם להורים, וסבים וסבתות של רבים מאתנו. הסיפור על סבא יוסף אימא לא סבלה את