יצירתיות בעסקים

חשיבה יצירתית בתאגיד
כתיבה וצילום: רינת הלון

כשאני מספרת על עבודתי בדיסני בהרצאות לחברות וארגונים, אחד הדברים שהכי מפתיעים את הקהל הוא ששלגיה לא ישבה בשולחן לידי ושמיקי מאוס לא קרא לי לישיבות במשרד שלו. שוב ושוב אני חווה תגובות של חוסר אמון כשאני מספרת שהמשרד בו עבדתי בדיסני נראה בדיוק כמו כל משרד אחר ושלצידי ישבו אנשים שנראו כמוני וכמוכם. במשרדי “האימג’ינריז” – כך נקראנו (“המדמיינים” בתרגום חופשי) ההבדל היחיד היה במפלס היצירתיות וזה מה שהופך את דיסני לעסק כל כך משגשג ומצליח.

אז איך מצליחים להיות יצירתיים בעבודה כשאתם מגיעים בבוקר למשרד, רואים את אותם האנשים, מתיישבים מול אותו המחשב ומתחילים את שיגרת היום בציפייה שייגמר כבר ותלכו הביתה. איך שוברים את מעגל הקסמים הזה? במחלקת האימג’נריז בדיסני, הבדיחה הקבועה שלנו לכל בעיה היתה: “איפה אבקת הקסמים?”

ובכן, יש הרבה דרכים להיות יצירתיים בעבודה ובכתבה זו אוכל להתרכז רק בכמה מהן, מפאת קוצר היריעה.

הומור היא אחת הדוגמאות הטובות ביותר לכך ודרך מצוינת להגיע לפתרון יצירתי בעסקים. אם יש בעיה שנראית על פניה בלתי ניתנת לפתרון, זה הזמן לשבת לסיעור מוחות דמיוני. הדרישה היחידה של סיעור מוחות זה היא להציע פתרונות כמה שיותר יצירתיים. אלו לא באמת פתרונות לבעיה כמובן, אבל הומור משחרר אותנו, נותן לנו הפסקה מהתעסקות בבעיה האמיתית ומאפשר לנו לחזור להתמודד עם הבעיה ממקום רגוע יותר ומשם תמיד מגיעים רעיונות לפתרונות טובים יותר מאשר כאלו שנולדים תחת לחץ.

הגדרתי האישית ליצירתיות היא “הרצון להפוך פוטנציאל למציאות”. במסגרת עבודתי כצלמת הבית של מגדלי עזריאלי, פעם בשלושה חודשים אני מאותגרת יצירתית למצוא דרך חדשה לצלם את המגדלים. המחשבה שהם צולמו כבר מכל זווית אפשרית היא מחשבה “תוקעת”. לכן, מדי שלושה חודשים, אני בוחרת להסתכל על המגדלים כאילו אני רואה אותם לראשונה. אני משקיעה זמן, נותנת לתהליך היצירתי להתבשל, מתבוננת, מחפשת ובסוף, כפי שקרה תמיד בארבע השנים האחרונות, מוצאת זווית חדשה לצלמם.

בעיני, האויב הכי גדול של יצירתיות הוא אגו. אגו עוצר אותנו מלעשות דברים שאנחנו חושבים שלא ראוי לנו לעשות ב”מעמדנו”. אם אני פקידה: “אני הרי לא אנקה. מה אני עוזרת”? אם אני מנכ”ל: “אני לא אענה לטלפונים, מה אני פקידה”? אלא שהעניין הוא שרב הסיכויים שלא התחלנו את הקריירה שלנו מהמשרה בה אנחנו יושבים היום, אלא התקדמנו אליה לאט לאט.

התיאוריה שלי היא שכשאנחנו שוכחים מאיפה באנו, אנו מאבדים הזדמנויות להיות יצירתיים במשרה הנוכחית שלנו ובהתאם גם מאבדים הזדמנויות להתקדם למשרה הבאה בה אנחנו חושקים.

אחד הדברים הנוספים שחוסמים יצירתיות בעבודה הוא האנשים איתם אתם עובדים: הבוס קשה, הוא לא אוהב אתכם, לא מעניין אותו דברים חדשים ועוד ועוד ועוד. גם אם הכל נכון, השאלה היא איך לא לתת לזה לעצור אתכם – והתשובה פשוטה דיה: פשוט לא לפחד. אז מישהו לא אהב את הרעיון שלכם היום? אז מה? מישהו אחר יאהב רעיון אחר שלכם מחר. להמשיך לחשוב, זה להמשיך להתפתח, זה להמשיך להתקדם למשרה הבאה והטובה יותר.

חבר נוסף של יצירתיות בעסקים הוא המחשבה החיובית. כמה פעמים אתם מוצאים את עצמכם בשיחות סרק, מקשיבים לתלונות או מתלוננים על מצב לא נח בעבודה? וכמה שאתם מדברים על זה, המצב לא משתפר.

כשלמדתי בקולג’ מצאתי את עצמי בלי כסף נזיל לפני נסיעה לביקור בארץ. הייתי חייבת עבודה נוספת ועכשיו. אבל מי ייקח אותי לעבודה לשבועיים? ידעתי על מקום אחד שבו תמיד מחפשים עובדים – סניף ה”וונדיס” בכביש הראשי של האוניברסיטה. וכך, אני, כוכבת ילדות בתוכנית טלויזיה של “צעירי ת”א” ,בוגרת להקת הנח”ל ותלמידה לתואר ראשון בת 25, מצאתי את עצמי שואלת: “אתה רוצה צ’יפס עם זה”? וכך, סיפרתי לעצמי שזה רק לשבועיים, לבשתי את המדים של וונדיס והלכתי להגיש המבורגרים.

לאחר כמה ימים בעבודה, שמתי לב שהבעיה העיקרית של המקום זו התחלופה הגבוהה של העובדים. זמן יקר אבד על כל עובד חדש שהיה צריך ללמוד את העבודה, רק בכדי לראות אותו עוזב כמה ימים אחרי. שמתי לב גם לקירות החשופים של חדר העובדים מאחור.

התחלתי להביא את המצלמה לעבודה ולצלם פרטים קטנים בעובדים – שרוך הנעל של אחד, האוזן מלאת העגילים של אחר, האצבע עם הטבעת והלק של עובדת נוספת. את התמונות פיתחתי והגדלתי בחדר החושך באוניברסיטה ותליתי בחדר העובדים של וונדיס תחת השלט “מי זה בתמונה”? התמונות יצרו עניין, העובדים התגודדו סביבם והתחילו לנחש מי זה מי וכך נוצר הומור פנימי. עובדים אחרים תלו תמונות שהם צילמו וכולנו ניחשנו את מי הם צילמו. הפכנו להיות קבוצה. אני לא יכולה לומר שזה פתר את בעיית נטישת העובדים – אבל זה בהחלט הקטין אותה. עד כדי כך, שכשהודעתי אחרי שבועיים שגם לי המקום היווה פתרון זמני לעבודה מיידית ושאני נוסעת לשלושה שבועות, מנהל המקום ביקש ממני לחזור לעבוד אצלם כשאני חוזרת ורצה לקדם אותי לאחראית משמרת ומנהלת העובדים.

היתרון הגדול ביותר של חשיבה יצירתית בעבודה אינו דווקא לחברה בה אנחנו עובדים או לבוסים שלנו – אלא לעצמנו, שכן בסופו של יום, יצירתיות מביאה עניין ועניין מייצר הנאה. הרי אם אנחנו חייבים להיות פה יום-יום – לא עדיף ליהנות ממה שאנחנו עושים?

________________________________________________________

רינת הלון היא מומחית בתקשורת צילומית, צלמת ומורה לצילום. היא מרצה בחברות וארגונים על חשיבה יצירתית בעסקים. לאינפורמציה נוספת על הרצאותיה צרו קשר דרך האתר www.rinathalon.com

Call Now Buttonלשאלות חייג