תולדות תל אביב

ג’ניה אוורבוך:  המלכה הבלתי מעורערת של “העיר הלבנה”

מאת: אילן שחורי
דימויים באדיבות: אילן שחורי

ברחוב בני דן בצפון תל-אביב, מתחת לגשר הירקון  בדרך נמיר,  הונצחה בחודשים האחרונים בכיכר על שמה (ביוזמת כותב שורות אלה), אחת האדריכליות הבולטות בתל אביב ובארץ ישראל כולה בשנות השלושים והארבעים. אישה בולטת בעולם של גברים, מוכשרת ונמרצת, שבזכות פועלה, לפחות בת”א, זכתה העיר ביוני 2003, להיות מוכרת כבירת הבאוהאוס העולמית.

מדובר באדריכלית ג’ניה אוורבוך שהתפרסמה אומנם בזכות זכייתה בפרס ראשון לתכנון כיכר דיזנגוף ב 1934, אך עבודותיה הרבות פרושות כיום על פני אזורים רבים בתל אביב ובצדק ניתן לכנותה כמלכת “העיר הלבנה”. ב-27 ביוני הקרוב, שעה שהעיר תל אביב תחגוג את ה”לילה הלבן”  המאורע השנתי המציין את הפיכתה לבירת הבאוהאוס, אין לשכוח את עבודותיה ופעילותה של ג’ניה אוורבוך ותרומתה הניכרת לפיתוחה ולפרסומה של ה”עיר הלבנה”.

ג’ניה אוורבוך לא זכתה משום מה עדיין למחקר רציני, לספר, או אפילו לסרט טלוויזיוני, למרות שאין פרסום הדן בהתפתחותה של תל אביב בשנות המנדט שלא מזכיר את תרומתה הגדולה.

מלכת הבאוהאוס הזו, פרט לתכנון כיכר דיזנגוף וסביבתה, עמדה גם מאחורי תכנון בית הספר “שבח”, בית הספר “מקס פיין”, שכונת המגורים של שחקני “הבימה” במעונות עובדים הוד, “קפה גלינה” המפורסם ב”יריד המזרח”, אצטדיון המכביה שנעלם באחרונה ובתים רבים בתל אביב והייתה האישה הראשונה בעולם שתכננה בית כנסת.

אין ספק שג’ניה אוורבוך הייתה אדריכלית פורצת דרך. לא רק בזכות עבודותיה, אלה גם בשל הישגיה בתחום בו שלטו באותה תקופה גברים בלבד. לא רק בתחום התכנון אלה גם בעבודה המעשית, היום יומית של הקמת המבנים. בנה של ג’ניה אוורבוך, עו”ד דני אלפרין, אוהב לספר כי ג’ניה הייתה מקפידה להגיע יום-יום למבנים אותם תכננה ועקבה מקרוב אחר הליך בנייתם. הוא מספר כי אמו הייתה יודעת בדיוק מה היא רוצה ואיך יראו בפועל המבנים שתכננה. לעיתים, היא אף הייתה מערבבת בעצמה את המלט למינון הנכון, צובעת בעצמה את הקירות עד שהתקבל הגוון הנכון לטעמה ומדריכה את העובדים כיצד להקים את הבניינים.

ג’ניה אוורבוך נולדה ב-1909, בדיוק חודש לאחר הגרלת המגרשים וייסוד אחוזת בית ובגיל שנתיים (1911) עלתה לארץ. אביה, זאב אוורבוך, היה רוקח והקים את בית המרקחת הראשון בת”א ולאחר מכן היה ממקימי ההסתדרות הרפואית ומפעל “מעדן” לגזוז ולקרח בעיר.

ג’ניה גדלה בת”א ולמדה בגימנסיה הרצליה. בגיל 17 נסעה לבדה ללמוד באירופה. היא למדה במשך שנה אחת אדריכלות ברומא באקדמיה הממלכתית לאמנות ומשם בשל התגברות האנטישמיות ובהמלצת אחת ממוריה, עברה להמשך לימודיה לבלגיה, באקדמיה המלכותית לאמנות ואדריכלות בבריסל,  שם הוסמכה ב-1930 כאדריכלית מדופלמת וחזרה לתל אביב.

תפקידה הראשון היה עבודה במחלקה הטכנית של הסוכנות היהודית, שהיתה אז בהנהלתו של האדריכל המפורסם ריכרד קאופמן. עבודתה הראשונה בת”א היה בסוף 1931, תכנונו של בית  פלקוביץ, ברחוב ביאליק 12, אחד הבתים היפים ברחוב, שנהרס לפני כ-20 שנה. ב-1932 פתחה אוורבוך בעיר משרד אדריכלים עם האדריכל זלמן ברון  ומכאן החלה הקריירה שלה לנסוק.

היא תכננה בין היתר את קפה גלינה ביריד המזרח בצפון דיזנגוף, את אצטדיון המכביה, את בתי המגורים של שחקני הבימה במתחם מעונות עובדים ואת ביתו של רפאל קלצ’קין, בפינת הרחובות פרוג וגורדון.  אוורבוך תכננה את בתי הספר המקצועיים שבת ומקס פיין. היא תכננה את כיכר סטרומה בחולון ועשרות וילות ובתים פרטיים בת”א וברחבי הארץ ואפילו תכננה ב-1960 בית כנסת מיוחד בקיבוץ עין הנצי”ב ובכך הפכה לאישה הראשונה בעולם שתכננה בית כנסת. בתקופת מלחמת העולם השנייה ניהלה במשך 3 שנים את המחלקה לבניין ערים בעירית תל-אביב ופרשה לצערו של ראש העירייה, ישראל רוקח, שכתב לה מכתב פרידה מרגש.

 

אחת העבודות המוקדמות, אך הבולטות ביותר בשל ג’ניה אוורבוך ברחבי ת”א, עוד לפני תכנון כיר דיזנגוף, הוא תכנון בית  משפחת וילקוביץ’ בחוב הנביאים 7 פינת רחוב שמשון הגיבור בת”א, בניין מרשים אותו תכננה ג’ניה אוורבוך ב- 1933, כשלוש שנים לאחר תום לימודיה. מדובר בבית פינתי עם חזית כפולה לכל אחד מהרחובות, תוך התייחסות מרשימה לפינתיות של הבניין.

 

אך ללא ספק גולת הכותרת של הישגיה המקצועיים היה ב- 1934, עת זכתה בפרס הראשון לתכנונה ועיצובה של כיכר דיזנגוף. היא עיצבה את הבתים סביב הכיכר במעגל. תכנונו המפורט של כל מבנה נמסר לאדריכל אחר תוך הנחייתה שכל בית יכלול מרפסות ארוכות העוטפות את המבנים. מעטים יודעים כי בתכנון מקורי היה החלק המרכזי של הכיכר מוגבה מטר מעל הכביש המקיף אותה. המפלס התחתון היה מיועד לחנייה והגינה בשני מפלסים על גג החניה ובמפלס נמוך יותר. אולם כדי לחסוך בהוצאות ומשום שבעיות החניה והתנועה באמצע שנות ה-30 לא  נחשבו רציניות, נבנתה הכיכר בסופו של דבר במפלס אחד.

 

ב-1934 נשאה ג’ניה אוורבוך למלך הבטחוני של ת”א, חיים אלפרין שהקים ב-1921 את המשטרה העירונית, אשר הקפידה בין היתר לרשום דוחו”ת שונים לראש העירייה מאיר דיזנגוף ולאחר מכן היה מעורב בהקמת מכבי האש, מגן דוד אדום והמשמר האזרחי. הוא גם שימש כמפקח העירוני וכמנהלו של מוזיאון ארץ ישראל (כך שגם דמותו בהחלט מצדיקה מחקר נפרד). ג’ניה אוורבוך וחיים אלפרין (שגם על שמו נקרא באחרונה רחוב בעיר ביוזמת כותב שורות אלו), היו זוג עירוני נוצץ ומבוקש בכל מפגשי החברה העירונית התל אביבית של שנות השלושים והארבעים.

  

ללא ספק, ג’ניה אוורבוך הייתה אחת הנשים האדריכליות המשפיעות ביותר בארכיטקטורה הארץ ישראלית בכלל והתל אביבית בפרט. האישה שבה משכה אותה למבצעים ארכיטקטוניים, שיש להם קשר עם נשים וילדים. דמות טיפוסית של אישה ארץ ישראלית, הארכיטקטית ראשונה מבנות הארץ, שהישגיה העניקו לה כבוד בתורת בעלת מקצוע ואמנות, לצבור הנשים בכלל  ולארכיטקטורה הישראלית.

לכבודה  של ג’ניה אוורבוך, מלכת הבאוהאוס של ת”א, יוקדש  על ידי, סיור לילי מיוחד באתריה העירונים בלילה הלבן. הסיור יתקיים  במסגרת אירועי “לילה לבן בתל אביב, ביום חמישי ה-27 ביוני 2013 בשעה 20:00.

פרטים נוספים באתר תל-אביב שלי>>

_________________________________________________________________________________________

אילן שחורי הוא עיתונאי, חוקר תולדות תל אביב וארץ ישראל ומורה דרך מוסמך. פרסם כמה ספרים בנושא; באחרונה הוציא לאור מהדורה חדשה ומעודכנת לספרו “חלום שהפך לכרך”, עם תוספות לכבוד שנת המאה של תל אביב. שחורי מקיים הרצאות על ראשית תל אביב והחיים בה בשנותיה הראשונות ועורך סיורים על פי הזמנה ליחידים, קבוצות ואורחים מחו”ל, במבחר מסלולים ברחבי תל אביב וארץ ישראל, בעברית ובאנגלית. כמו כן, שחורי עורך ומפעיל את אתר “תל אביב שלי”, המתמקד בתולדות העיר ובו אפשר להזמין את ספריו: www.mytelaviv.co.il

Call Now Buttonלשאלות חייג