מאת: נעה ארבר, כתבת אופנה
רוחו של המלחין מודסט מוסורגסקי לא שרתה על תצוגת הקולקציה שעיצבו ויקטור ורולף לסתיו 2015-16, גם צליליה הנעימים של הסוויטה “תמונות בתערוכה” שחיבר מוסורגסקי כמחווה לזכרו של חברו ויקטור הרטמן, האדריכל והצייר הרוסי הנודע, לא נשמעו ברקע. על מסלול האופנה של V&R נשמעו “צלילים” אחרים, צלילים חזותיים שהעניקו משמעות אמנותית לאוסף הקוטור, אחד האוספים היותר נועזים ומהפכניים שהגו ועיצבו במהלך 22 השנים מאז הקימו את מותג האופנה שלהם.
לוויקטור ורולף אין עניין בתצוגת אופנה שגרתית, בדומה לתצוגות קודמות גם הפעם הציגו אוסף אוונגרדי חריג ומוזר שמעורר שאלות וזה טוב ונכון, כששואלים שאלות משמע מתייחסים ומעוניינים להבין ולדעת. אלא שהפעם, יותר מבעבר האג’נדה הייתה שקופה, המסר היה ברור והבגדים הדמיוניים והמדהימים במבנה שלהם וביופיים הסעירו רגשות והעלו מחדש את השיח המתמשך על מהות האופנה ומקומה בעולם האמנות. למעשה הם לא ניסו לגרור את הצופים לדיון מהותי כל שהוא, אלא להציב אמירות חד משמעיות שמוציאות את האופנה מהמסגרת הסטנדרטית. הם מסגרו את פריטי הלבוש של הקולקציה בחלקי מסגרות מוזהבות עתיקות והסבו את התצוגה למיצג אמנתי מבוים על מסלול שהפך, זמנית, לגלריה לאמנות.
כאשר ראיתי את הקולקציה באינטרנט, העליתי מנבכי הזיכרון תמונות של תצוגות קודמות שהציגו בפריז וחשבתי שראוי לשוב ולדון לאיזו קטגוריה יצירתית הם שייכים. ביקשתי צילומים ובאורים, קיבלתי, תהיתי והשלמתי עם העובדה שקשה להכיל את מרחבי דמיונם של ויקטור ורולף וקשה יותר להבין מאין וכיצד כל זה מגיע. מהיכן נדלים הרעיונות לעיצובים וכיצד בונים את הגזרות המורכבות של פריטי הלבוש שמתפרקים ונאספים לתמונות שנתלות על הקיר ושבים לאחר מכן להיות בגדים. על מסלול אופנה מינימליסטי בצבע אפרפר, סביבה ראויה שאינה תחרותית לאוסף הקוטור שהוצג, עלו הדוגמניות אחת אחרי השנייה הישר לזרועותיהם של ויקטור ורולף. המעצבים הפשיטו אותן מהבגדים שעיצבו ותלו אותם כתמונות על קיר לבן שהוצב בתחילת המסלול. הם לא התכוונו להציג מופע חשפנות ארוטי והדוגמניות גם לא נשארו עירומות, מתחת לבגדים האמנותיים הן לבשו שמלות ג’ינס מעוטרות ברקמות עדינות, אנטיתזה נחשקת לדגמים הבלתי מסחריים בעליל שהוצגו על המסלול. אכן רעיון מתחכם ועיצובים רדיקאלים מתוחכמים שהוסבו ליצירות אמנות נדירות על מסלול אופנה שהפך לגלריה.
בדומה לאוספים קודמים שהדהימו ברעיונות מוזרים ומקוריים גם הקולקציה הקטנה הזו, 22 דגמים בלבד, כמניין שנות היצירה המשותפת שלהם, נחשפה גדולתם היצירתית של ויקטור ורולף, הראייה המרחבית בה ניחנו, הידע באנטומיה, במבנה הבגד ובכישוריהם לעצב גזרות תלת ממדיות, בקפידה טוטאלית ובחוש הומור נדיר. ביכולת וירטואוזית להעניק לעיצוביהם ערכים מוספים, ויקטור ורולף היו שם לאורכה של התצוגה והם כמעט תמיד נמצאים אי שם על המסלול, קשובים ומוכנים לשלוח יד ולקחת חלק ממשי בהתנהלות התצוגה. התצוגה נפתחה בקבוצה של דגמים מבד לבן שמזכיר בדי קנוואס של ציירים ולאחריהם הועלו דגמים מודפסים שנראו כציורי שמן אוטנטיים שהורדו מקירות מוזיאון. כל הדגמים שולבו עם קטעי מסגרות מוזהבות עתיקות שהיו חלק אינטגראלי ממבנה הדגמים.
ויקטור הורסטין ורולף סנוארן, הדומים כמו אחים תאומים, נחשבים כמאסטרס של קהילת המעצבים הרדיקאלים שהתיידדו במהלך לימודיהם בארנהם, אקדמיה הולנדית לאמנות ועיצוב. עם סיום הלימודים, בשנת 1993, השיקו את מותגם ומאז הם לא נפרדו, לא סטו מהנתיב הרדיקאלי ולא יצאו מהסטודיו המחתרתי. עולם האופנה גילה אותם בפסטיבל הבינלאומי לאופנה וצילום שמתקיים מדי שנה בעירה HYERES שבדרום צרפת, אירוע שחשף אותם לראשונה וזיכה אותם בפרס היוקרתי כמעצבים הצעירים של השנה. עשרה צלמים ועשרה מעצבים שעבודתם נבחנת ברמה האמנותית והניסיונית משתתפים בתחרות שעשויה לפתוח בפניהם דלתות לעולם יצירתי חשוב ומציבה אותם בשורה אחת עם גדולי יוצרי האופנה בעולם.
ויקטור ורולף הינם יוצרים חוצי גבולות, מכל היבט שהוא. הם לא מעצבים אופנה להמונים למרות שבשנת 2000 השיקו במקביל לאופנת ה”קוטור” אוספים של “אופנה מוכנה ללבישה” ובשנת 2006 הוזמנו לעצב אוסף סלקטיבי למותג הפופולארי H&M. אלא שאלו וגם אלו אינם מזוהים כמסחריים או אפילו לבישים. במהלך השנים בהן הם יוצרים הם ידעו עליות ומורדות, ספגו חבטות ומחמאות אך כיום הם חוסים תחת המטרייה הרגועה של אימפריית המותגים של רנצו רוסו הבעלים של מותגים מובילים ביניהם דיזל, מזון מרטין מרג’יאלה ומארני.
לצמד המנותק מחוקים, ממגמות ומציאות סגנון עיצוב חתרני שאיננו דומה או מזוהה עם זרמים ומגמות. בסגנונם החתרני הם מעמיסים את הדגמים ברעיונות ביזאריים והגזמות, בגזרות מפולפלות, עם שפע של צווארונים וחפתים, בנהרות של בדים מתולתלים, שפע של מקבצות ושכבות בדים מפוסלים. הם מעצבים פריטי לבוש מרופדים בהגזמה, משלבים סגנונות מנוגדים ופריטי לבוש מעוצבים במהופך, כאשר חלקם העליון הוא חלקם התחתון של הבגדים. הם אינם מקפידים על סימטריה או הרמוניה ולא אחת נעזרים בקונסטרוקציות ומבנים כתמיכה לפריטי לבוש חריגים במימדיהם. ויקטור ורולף מנויים במועדון האקסקלוסיבי של אשפי אופנת הקוטור הרדיקאלי, אופנה העוסקת בטכניקות עיצוב ויצירה אמנותיות ומהפכניות, עיצובים עיליים שבניגוד לאופנה המוכנה ללבישה אין להם כפילים. הם מעצבים ART TO WEAR, סגנון לבוש אלטרנטיבי, חוצה חוקים וגבולות, שאיננו קל למכירה ונחוץ לנסות כדי לדעת אם הוא נוח ללבישה. ויקטור ורולף מגדירים מחדש את האופנה ומקדמים אותה ואת עיצוביהם לפנתיאון האמנות.
צילום: יח”צ
